אני יכול להעיד עדות אמת ולא אעשה שקר עם נפשי שאף פעם לא הייתי מופתע מדבריפ שהתרחשו וקרו ולצערי גם מבשורות של פרידה מיקרים קרובים כרחוקים אהובים וסתם מקרים.
וכשהתבודדתי עם עצמי שאלתי את ישותי מדוע אני לא מראה לסביבתי שאני המום או מוכה צער וכאב והתשובה הופיעה לנגד מחשבותיי שהרי ידעתי שזה יקרה וזו רק שאלה של זמן ועיתוי אומלל וטרגי.
על חלק מבני האנוש נגזר לחלות מי בגיל צעיר שעודנו בדמי ימיו ומי בערוב ימיו אך בשני המקרים הצער אצל בני המשפחה הוא גדול הוא מכאיב ועצום .
אנחנו אוהבים את יקירנו אך אהבה זו מקבלת יותר אמת וקרבה כשאחד מבני המשפחה מאובחן כחולה במחלה כרונית שסיכויי ההחלמה אינם גדולים.
זה קרה לי כשבועיים לפני חג "יום האם" שביום זה מתאספים הבנים הבנות הנכדות והנינות אצל אמא עם המתנות והיא כנגד מכינה את הכיבודיםנוהממתקים ולפעמים גם ארוחה דשנה ועמוסה לעייפה במטעמים
וכך מושרת אוירה נעימה שהנה עוד שנה ועוד חג בא כשאמא בריאה וזה חסד אלוהי שלא יארך ימים .
שבועיים לפני החג התבשרתי שאמי חולה בסרטן וצריך להבין שבגיל כזה יהיה לה קשה לעמוד בטיפולים אך הם יעשו את המיטב ע"מ שטיפולים כאלה יעברו בהצלחה .
באתי לאמי כשבידי מתנה אך הפעם צירפתי מילות של שיר ששרה אותו זמרת לבנונית בשם"פיירוז"
אחרי שנשקתי את ידה ביקשתי שלא את המתנה כי ידעתי שאם אחת הנינות תקראנה את השיר אני לא אוכל לעמוד בהתרגשות ואפרוץ בבכי וכך אולי יתחילו חקירות ושאלות מה הביא אותי דווקא השנה להקדיש לה שיר זה.
השיר נקרא "امي يا ملاكي"
בתרגום לעברית " אמא מלאכי"
ואלה מילות השיר בערבית
امي يا ملاكي يا حبي الباقي الى الابد
ولا تزل يداكي ارجوحتي ولا ازل ولد
يرنو الي شهر وينطوي ربيع
امي وانت زهر في عطره اضيع
واذ اقول امي افتن بي اطير
يرف فوق همي جناح عندليب
امي يا نبض قلبي نداي ان وجعت
وقبلتي وهمي امي ان ولعت
למחרת אמא מתקשרת ושואלת אותי לפשר המילים כי באמת הנינה קראה וזה הכניס ללבבותיהן שמשהוא השתבש אצלי הסברתי שזה כך יצא לי מרוב אהבתי לאמי.
כמה ימים לאחר מכן קיבלתי הודעה שעלנו להתייצב בבית החולים האיטלקי בחיפה במחלקה האונקולוגית לתחילת סדרה של טיפולים .
הסברתי לאמי שאנחנו נוסעים לבדיקות וכדרכה אמא לא מטרידה אותי בשאלות היא רק ביקשה לדעת באיזו שעה היא צריכה להיות מוכנה.
הגענו לבית החולים ונהנינו ממראה הגינות המטופחות להפליא כאילו מסתתר מה שהוא מאחורי זה
כשנכנסנו בשערי הבניין ראיתי בעיני אמה הפתעה ודאגה כי מה מביא אותנו למקום זה.
לאחר תהליך הקבלה הוקצה לנו חדר וצוות האחיות והנזירות לא חסכו מאיתנו אהבה דאגה וסבר פנים
פגשתי שם אנשים ובני משפחה מכל העדות ומקצוות הארץ פגשתי אנשים מנצרת מחדרה משפרעם מקרית שמונה מטמרה מטבריה מחיפה מעוספיה אנשים מופלאים ונעימים ומשפחות מסורות שראיתי בעיניהם דאגה וגם עצב ויגון וכולם כך נדמה נאחזו בספינה שמיטלטלת בתוך ים סוער שאין אחד יודע מה יביא יום.
בשעה מואחרת רציתי לחזור הביתה וחשתי מועקה והרגשתי חנק בגרוני כי אני משאיר את אמא שם במקום אפרורי שאין שמחה והיא דרבנה אותי לנסוע הביתה כי המשפחה מחכה לי ואני גם עייף וצריך לנוח.
אמא ביקשה ללוות אותי למעלית אני שמחתי נתתי לה את מקל ההליכה וכך צעדנו יד ביד לכיוון המעלית ביקשתי ממנה שזה מספיק ושתחזור לחדר כי גם כך קשה לה.
ואמא כמו ילדה קטנה צייתה לבקשתי נישקתי את ידה הצחורה והעדינה אך היא נישקה אותי על הלחי חשתי שהיא מבקשת להריח את גופי את גופו של הילד שלה בעיניה ניקבו דמעות היא פנתה ללכת וראיתיה בפעם הראשונה בחיי מתהלכת שלא פנים מול פנים וכאבתי כמה היא אשה זקנה
וקשה ללכת בהיתי בה ורוחי מיאנה להיפרד לא שמתי שהמעלית הגיעה ושוב חשתי חנק בגרוני .
פתאום אמא נעמדה ופנתה במבטה לאחור והיא רואה שאני עדיין עומד שם ללא נע היא בהתי בי אני פרצתי בבכי ללא מעצורים אמי החישה את צעדיה לקחה אותי אל חיקה ושנינו בכינו וברגע אחד חזרתי להיות התינוק היחיד של אמא שרוצה לחוש בחום גופה בהבל נשימתה ובמקצב דופק ליבה כך רציתי והיא ידעה למה אני בוכה
ללא מילים מיותרות וללא הסברים היא אמרה שזו גזרה משמיים והיא מקבלת את זה ללא עירורין.
אני לא בכיתי בשביל אמא
אני בכיתי בשביל שוורץ מטבעון
אני בכיתי בשביל מוחמד מטמרה
אני בכיתי בשביל חוסין מעוספיה אני בכיתי בשביל כהן מחדרה
בכיתי בשביל כל החולים
בכיתי בשביל המשפחות המופלאות
בכיתי כי הם מטפחים אשליות שיקירהם יחלימו ויחזרו הבייתה בריאים ומחושלים ולא כך הדבר
ולבסוף בכיתי בשביל אמא בשביל הדמות הרוחנית והיא כל עולמי אמא בעלת תווי הפנים היפהפיות שברגע הן מרצינות ובן רגע שופעות רוך חם ואהבה אמא בעלת המטפחת הארוכה והלבנה והמגוהצת שתמיד השרתה כבוד ואסטתיקה אמא כשהעבירה את כף ידה על ראשי חשתי זרם בגופי .
חזרתי לעצמי עליתי לאוטו התחלתי לנסוע לביתי ומייד התחיל להתנגן שיר של פיירוז امي يا ملاكي אמא מלאכי שוב בכיתי כשמימיני הים ובו מרצדים אורות הבתים שעל הר הכרמל ידעתי שהחיים חזקים מהכלייה.
הגעתי הביתה אשתי ישבה וקראה ירחון כשברקע שירים עליזים בוקעים מהטלויזיה אחרי הברכות וההתעניינות לשלום אמא ביקשה שאפתח את המקרר כי עוגת גבינה שהכינה היום מחכה לי ואם לא קשה אעלה למקרר השני יש דובדבנים ששלחו לנו חברעם מרמת הגולן
עוד פעם קיבלתי היום שיעור שהחיים איתנים יותר מהקץ זכרתי מה שאמא אמרה
מייד התחלתי לקרוא את הספר"ילדי הסוסים חשתי חייב וזה אכן מרגש
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
