ביקורת ספרותית על אשתו של הנוסע בזמן מאת אודרי ניפנגר

---

לפני כמה שנים, במן מבוכה מהוססת הוצאתי את הספר הזה מהאפוד שלי, קצת כמו גבר שמחכה לתור במספרה וקורא "לאשה" כי זה מה שיש, פתחתי את הספר הזה בקראוון המגורים המאובק שבמוצב בו ביצעתי את שירות המילואים השנתי שלי. כותרתו של הספר קצת העלתה את הציפיות שלי למצוא בו מרקחת משולבת של מדע בדיוני עם רומן סוחט דמעות. כן, גם לספרות פופולארית יש את האופציה להפתיע ולחדש. ואני חייב לומר שהרעיון בולט במקוריות שלו, הנסיעה בזמן כדווקא חוויה שלילית יכולה בהחלט לדקור את הרעיון. אבל העלילה..איך לאמר, קצת כמו מישהו שמדבר המון ובסוף מאבדים אותו, או במקרה של אודרי, מאבדים אותה. אחסוך מכן\ם הערה שובניסטית, כי איני כזה. אבל יש משהו בחווית האהבה שמתוארת בספר שמעוררת סלידה. הספר מאוד מתקשה בתיאור הויזואלי, הוא לא חד וגולש לסיפורי מסגרת שמתאימים יותר לערוץ 3 משנות ה-90, יש הרגשה שהוא לא בוגר. כי בבחינת הזמן נראה שהסופרת נשארה בקסם של גיל 17, ואני? אני רק מפחד שהמג"ד יכנס למגורים. המילואים האלה עושים עבודה טובה יותר כאשר זה מגיע לנסיעה בזמן. אין צורך להדק חגורות.

» ביקורות נוספות של עומרי
» ביקורות נוספות על אשתו של הנוסע בזמן