ביקורת ספרותית על אמא מאת ענר שלו
ספר מעולה

---

אפתח בגילוי. ענר שלו היה מרצה שלי באוניברסיטה. מבריק, מקורי, מסוג המרצים שלא שוכחים. את "גן השבילים המתפצלים" קראתי בזכותו. את הטעונים שלו על הקשר שבין מתמטיקה פילוסופיה וכתיבה אני זוכרת למרות שעברו שנים.
ברגע שיוצא ספר חדש של שלו אני ממהרת לקרוא. כמו הרצאותיו, גם ספריו מקוריים ומיוחדים ושונים זה מזה בסגנונם.

"אמא" אינו ממש רומן. אין בו עלילה. זהו ספר שנכתב בעיקבות פטירת אמו של ענר. הוא מורכב מאנקדוטות של המספר על אמו, על רגשותיו בעיקבות מותה, על חייה, על משפחתו. הקטעים לכאורה אינם קשורים זה לזה ורק השילוב שלהם מספר את סיפורה של משפחה, על האבל והשמחה והפרטים הקטנים שבחיים.

מי שמחפש ספר שיש לו התחלה וסוף ומסלול רצוף המקשר ביניהם זה לא ספר בשבילו. אני מאמינה כי מי שמוכן להיפתח לטווח רחב יותר של סיפורת ימצא את הספר קולח מרתק ונוגע ללב. אני בכיתי במהלך הקריאה. ("אוף אמא, למה את תמיד קוראת ספרים עצובים? מה כיף בזה?"). יש קטע קצר בו המספר מתאר את הרגע ששמע על מותה של אמו. הקטע עוסק לכאורה בפרטים המעשיים. למי מתקשרים? מה צריך לעשות? מן השתלשלות עניינים מדוייקת ומרובת פרטים שמעלים תמונה אמינה ומצמררת של המוות ותחושת היתמות שבאה אחריה.

מצד אחד הספר מדוייק, לוגי, מסביר את המתמטיקה של האבל. מצד שני הוא אוסף של אסוציאטציות הרודפות זו את זו ומתארות עולם עשיר ועמוק. כל אלה מציירים תמונה שלמה של "אמא". ענר מפליא לשלב טיעונים מתמטיים עם כתיבה רגשית כנה ומרגשת, חופשיה מכבלי המבנים המקובלים. התוצאה היא ספר מקורי ומרתק הלופת את הגרון ולא מרפה.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על אמא