ביקורת ספרותית על שדים ברחוב אגריפס מאת חגי דגן
ספר בסדר

---

אחת הסיבות שאני ממעטת לקרוא ספרות ישראלית, היא המטיפנות הפוליטית - שאיכשהו תמיד נוטה לאותו כיוון (והיתה מעייפת באותה מידה לו היתה מאוזנת, אבל לפחות היתה מגוונת...:-p)

ואז ראיתי בספריה את הספר - שדים ברחוב אגריפס.
הכריכה מושכת העין,הספר לא ארוך מדי, והתקציר בכריכה האחורית נשמע מאגניב לגמרי.
אז התגברתי על הדעות הקדומות, והתחלתי לקרוא.

ועולם כמנהגו נוהג.

את מרבית 50 העמודים הראשונים של הספר (וגם בהמשך, אם כי במינונים פחותים) ניתן לסכם: מתנחלים זה רע, חרדים חסרי אידאלים מוצצי כספים ולא באמת אנושיים, יאללה - לפנות את מזרח ירושלים, להפסיק לטרוף את כל הערבים והי, יש אפילו סודנית! (טובה, בטח שטובה...).

וחבל, כי העלילה, כשלא מנסים להסביר לך עד כמה ישראל היא מדינה כובשת ופויה, דרך כל מיני נשים ששבי (נהג המונית, גיבור הספר) שוכב איתן/ מקדיש להן תשומת לב, או עד כמה חרדים ואוהדי בית״ר הם איכסה, היא דווקא לא רעה בכלל, בעיקר כי היא בנויה על האלים/שדים השמים ׳שלנו׳: מלאכי חבלה, שדי גיהנום,מלאכי השרת, בעל, עשתורת, ענת, נעמה, בת תמליון, קטב מרירי, ואלוהים שלנו בשמו הזועם- יחוח (כן, במקור זה עם ה׳).
לתקצר? שדים תוקפים בבסיסי צה״ל שונים ומסתבר שלמשרד הביטחון יש מענה- הצנת״ח (צוות נטרול תופעות חריגות) שמורכב מ:לבנה-מפקדת הצוות, חוקרת פנטזיה; יזהר- מדען שהוא גם פסיכולוג שמאמין בשדים ובונה מכשירים שימדדו אותם; פנחס- אקדמאי, דתי לשעבר, שמבין המון בשדים ובקבלה; ואיבתיסאם- ערבייה סודנית שיודעת להתנהל עם שדים- גם לגרש, וגם לזמן (מסתבר). אליהם מצטרף שבתאי, נהג מונית. לכאורה נהג מונית פשוט - מחפיץ נשים, בטוח שהוא יודע הכל - רגיל לחלוטין. לאט לאט מסתבר לצנת״ח מה שלקוראי הספר התברר כבר בפרק הראשון - 2 אלות נחטפו כשהגיעו לארץ ישראל. זה קרה כבר לפני עידן ועידנים, אבל עכשיו *חייבים*לשחרר אותן אחרת יעלם כל הקסם ולאט לאט מסתבר. שגם שבי, וגם לבנה הם בכלל לא מה שהם נראים...

בקיצור - לא ספר רע, אבל היה לו פוטנציאל גבוה הרבה יותר.

» ביקורות נוספות של rachis
» ביקורות נוספות על שדים ברחוב אגריפס