ביקורת ספרותית על עורבני חקיין - משחקי הרעב #3 מאת סוזן קולינס
ספר טוב

---

ספר מעולה. אמנם המוות של פרים היה מעיק, ואבל לדעתי רוב מגרעות שכולם כותבים עליהם, אינם מגרעות! הספר מאוד מותח, הכתיבה סוחפת אבל שאר הספרים היו יותר טובים.

קודם כל, לדעתי אם הסופרת הייתה מחליטה להרוג את גייל, לא הייתי מבואס. הרבה כותבים שקטניס הייתה צריכה לבחור בו אבל ככל שהספר התקדם הוא התחיל להתגלות כמפלצת! הוא חושב רק על להרוג ועל נקמה. אמנם מדובר בנקמה בקפיטול אבל הוא ממש הגזים שהוא המציא פצצה שנראית כמו מצנחים כסופים שנועדו למטרה נאיבית ומקסימה ובסוף הורגים! מה הילדים האלו עשו? ועוד הוא בסוף התכחש לכך! למרות שקטניס השתגעה בספר, עדיין נשאר בה ניצוץ של נורמליות, כאשר היא בחרה בפיטה.

ולגבי השיגעון של קטניס. זה הגיוני. היא לא יכולה פתאום לשכוח הכל. ברור שהיא תשתגע אחרי כל מה שהיא עברה. לא?

לדעתי הספר מעביר המון מסרים בנושא היצר של בני אדם לחשוב קודם כל על להרוג, ואז לחשוב על האנשים החיים מפשע שיפגעו מכך. אבל מה שלא אהבתי בספר היה הקצב המהיר יתר על המידה של האירועים.
סוזן? מה קרה לך? את ממהרת לאנשהו?

» ביקורות נוספות של דיימון סאלבטור
» ביקורות נוספות על עורבני חקיין - משחקי הרעב #3