להפסיק ספר באמצע אינו ענין פשוט עבורי כלל וכלל. איני יכול אפילו לזכור ולמנות על כף יד אחת את מספר הפעמים בו שילחתי מעלי ספר לפני סופו, גם אם לפעמים קשה, גם אם לפעמים ההנאה מגיעה רק בדיעבד, איני מוותר כמעט לעולם.
אך זהו, נשברתי. למעלה מחודש של ייסורים, התחמקויות מקריאה והירדמויות מוקדמות מדי עשו את שלהם, עברתי לגן עדן שכולו ספר אחר...
סגנון הכתיבה, השפה והתרגום ארכאיים, גודל הכתב וצפיפותו בלתי ניתנים לקריאה, הרעיון המרכזי לא ממש מחזיק מים- לאור הפרקותה (ולא בטרם עת) של בריה"מ וההבנה כי הקומוניזם כוחו יפה בעיקר על הנייר, השקפות עולם ורעיונות אנרכיסטיים והצגתם כאיזושהי אידיליה, פשוט בלתי אמינים בעליל ואינם מתיישבים עם השכל הישר או עולים בקנה אחד עם צורכי המציאות. אך מעבר לכל, הספר פשוט משעמם באופן מחריד! הדמויות אפורות כענן ביום סגריר, קרירות ואטומות כבטון, הסיפור נמתח עד אין קץ ו"הציפוי" המד"בי לא ממתיק את גלולת השינה הזו.
לאמיצים בלבד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
