“לא מזמן עלה אצלי קליינט אחד אספתי אותו במקרה מהכיכר בגן יבנה ולפי איך שנראה לי חשבתי יישב בשקט כל הדרך ייתן לי לנסוע בסוטול שלי. לא ככה היה. מדקה אחרי שעלה פתח את הפה שלו ולא סגר אותו בכלל. אני מתי שזה קורה בדרך כלל אני נכנס להאזנה בניוטרל יעני אני עושה את עצמי מקשיב ורק שאני קולט שנהיה שקט יותר משניה שתיים אני מבין שזה התור שלי להשחיל מילה אני זורק איזה וואלה ואם אני קולט שזה לא במקום אני ישר חוזר עם - אז מה אתה אומר - או משהו בסגנון יעני על פי רוב ככה אני מסתדר. עם הבחור הזה זה לא עבד. הוא כל רגע שואל שאלה וזה שאלות שאתה חייב להיות בעניינים יעני אתה חייב אשכרה לשמוע מה הוא אומר לך וגם להבין.

מפה לשם הבן אדם חם רותח על המתנגדי חיסונים. הוא יש לו טיעונים מפה עד ראש העין למה הם זבלים ולמה צריך היה לא להכניס אותם לבתי חולים ולמה היה צריך להחרים להם את הדרכונים בשביל שלא יוכלו לנסוע לחוץ לארץ ועוד כל מיני דברים שאני לא רוצה לחזור עליהם פה בשביל שזה מוגזם. אני בעקרון גם בדעה שהמתנגדי חיסונים זה  אנשים שבשם של הכיבוד של הבני אדם הולכים נגד הבני אדם. לא שאני חושב שצריך לעשות להם כל מה שזה אמר אבל אני הבנתי מאיפה הוא מוציא את העצבים שלו. על כל מקרה אני מתי שנסענו דוקא אמרתי לו מתי ששאל אותי את הדיעה ההפוכה לשלו (אפילו שזה לא הדיעה שלי) בגלל שאז אתה רואה איך הבנאדם מתחדד יעני מוציא מעצמו עוד עקרונות שלפני זה אפילו לא חשב עליהם.

ואני כל הזמן רץ בראש שלי האסימוב הזה בגלל שאחד הדברים שהוא מדבר עליהם פה בסיפור זה מה יותר טוב בשביל כל האנשים שיחשבו אחד על השני כל הזמן ויהיו אחד בשביל השני או שכל אחד יהיה מיוחד בעצמו אפילו אם זה פוגע באנשים אחרים.האסימוב כתב את הסיפור הזה מזמן ואנחנו כבר הרבה זמן בתקופה ששמים את המה שקוראים אינדיבידואליות על הראש של הבית מקדש כאילו זה הדבר הכי חשוב שיש ואני חושב שזה באמת חשוב אבל אתה לא יכול ללכת בקיצון רק על הדבר הזה שיש עוד דברים חשובים וצריך הכי חשוב שיהיה לך פרופורציה.הסיפור זה כמו סיפור הרפתקאות שהולכים ממקום למקום בשביל למצוא את האוצר (שזה כדור הארץ) וזה סיפור נחמד. על הדרך מתייחסים לבחורות כאילו זה מלפני מאה שנה אבל אני סולח על זה בגלל שזה סיפור ממפעם.

בקיצור זה נחמד מאד אבל בשביל מחשבות עמוקות עדיף שתתפסו כיוון אחר.”

“האחרון (עלילתית) בסדרת המוסד האפית.
נכתב עשרות שנים מאוחר יותר מהטרילוגיה המקורית ומהווה הן את המשכה ואת סופה.

המוסד והארץ מתרחש כחמש מאות שנה לאחר מותו של של הארי סלדון, עת נפתר עוד אחר מ'משברי סלדון' הרבים, בדרך להקמת אימפריה גלאקטית שניה, הצפויה להיות מוקמת בעוד חמש מאות שנים נוספות...
העלילה מתמקדת סביב ארבע דמויות עקריות: גולן טרביז- חבר מועצה בטרמינוס - כוכב הבית של אנשי המוסד, אליו מצטרף ד"ר יאנוב פלוראט - חוקר תרבויות עתיקות ומיתוסים, גם הוא בן טרמינוס. בדרך הם פוגשים את אור- יישות מכוכב גאיה, אשר מהווה חלק ראשון של התכנית לאיחוד הגלקסיאוני, והרמפרודיט קטן/ה אשר ביחד עומדים לקבוע את גורל האנושות.

אסימוב מטיל פה פצצה באמצעות תפנית עלילתית מטורפת, אותה אפילו סלדון הגדול והמוסד האחר לא יכלו לצפות (וגם לא הקורא)- תפנית שלא סתם מציבה את התכנית שוב תחת איום, אלא אף מציעה כי עליה לחדול מלהתקיים וכי במקום לכונן אימפריה גלקטית נוספת (עליה חלמנו במשך 5 וחצי ספרים), תוקם "גלקסיאה"- מעין על-אורגניזם עצום, בו כל מרכיבי הגלאקסיה: כל בעלי התבונה השונים- החל בבני האדם ועד אחרון המיקרובים, דרך הצמחים והדוממים יאוחדו לכדי יישות תבונית/רגשית אחת עצומה, הפועלת כגוף אחד.
העלילה נעה סביב שאלת הצורך/הרצון האנושי באינדיבידואליות- בביטוי עצמי, בהגשמת שאיפות ורצונות פרטיים יחד עם ההרסנות המובנית שזו יכולה להביא על כלל האנושות, לבין ויתור על הפרט הבדיד בתמורה להשגת כח ותבונה קולקטיביים אינסופיים ואולי אף נצחיים.
אסימוב דואג לשלב בספריו אזכורים רבים לדמויות מסדרות וסיפורים אחרים שלו, אשר אינם קשורים (לכאורה) בקשר ישיר לסיפור הנוכחי, דבר המעניק עומק אדיר לעולם האסימובי.

עבור חובבי המד"ב, סדרת המוסד היא בגדר חובת קריאה. ובתור חובב קריאה שהתחיל בגיל מבוגר יחסית(30) אני מרגיש כי בזבזתי חיים שלמים מבלי להתוודע ליצירה הזו.”

“המוסד והארץ, אפשר היה לקרוא להם- המוסד והרובוטים- במובן שהספר הוא הן המשך ישיר של "פאתי המוסד", והן המשך (בפער קל של 20,000 שנה) של "רובוטים ואימפריה".

זהו הספר האחרון מבחינה כרונולוגית. אסימוב כתב עוד שני ספרי מוסד (בטרם המוסד ולקראת המוסד)- אך אלו פריקוולים לסדרה, וכדאי לקרוא אותם בסוף, וכמו שאומרים- מחכות לקוראי הסדרות (בעיקר של המוסד)- הפתעות.

לחובבי אסימוב- ספר חובה”

“אהבתי- שיא הדמיון”