ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 1 באפריל, 2012
ע"י pen
ע"י pen
נופל מחוץ לזמן כתוב כשירה. שירת שכול. דויד גרוסמן יודע את תורת המילים, איך אומרים אותן, איך רוקחים אותן כדי שיגידו את מה שאי אפשר לבטא במילים, את מה שמי שמזלו שפר יכול לדעת רק עד לגבול החומה. כבר בספר "עיין ערך אהבה" היה ברור שאין שני לו, לגרוסמן, בפרוזה לבטא את זעקת השבר האנושית. אני נפעמתי מיכולתו זו. מהיכולת לבטא את הקשר האינטימי, שיש לאנשים עם חווית כאב כה עז, כל- כך טוטאלי. חווית אובדנו של ילד. עוצמת הכאב כעוצמת האהבה שאוהבים הורים את ילדם. עוצמה שכל עוד הכל בסדר מעדיפים לא להסחף בה מפחד האבדן. שני צדדים לאותה מטבע שאין מטילים אותה מפחד התהום שאליה היא עלולה ליפול.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
לא חשוב שמות
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
סקירה נפלאה.
החוויה שלי עם הספר הנידון הייתה קשה מנשוא. המילים שזורות ושוצפות להפליא - ועדיין, ישנה תחושה מאוד לא נעימה בקריאה של שורות כל-כך אינטימיות, כמעט פורנוגרפיה כתובה של רגשות. קניתי, ופרשתי בעמוד העשירי. אולי יום אחד.
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת יפה.
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
