“בספר זה מבקש גד יאיר לנתח את האופי הישראלי ולספק עשרה דיברות שלטענתו מהווים את הבסיס להתנהגות הישראלית הטיפוסית. המחקר שלו נסמך בעיקר על ראיונות שערך עם סטודנטים שלימד במסגרת התוכנית ללימודים בינלאומיים (משמע, סטודנטים מחו"ל) וגם בתוכניות אחרות, "ישראליות". בגדול, התזה של גד יאיר פשוטה: אלפי שנות הגלות, הרדיפות והרציחות בתוספת המהפכה הציונית נגד העולם הישן הולידו התנהגויות ואופי המיוחד לישראלים. קווי אופי קולקטיבים כמו דווקאיות, התעלמות מהיררכיות, חפיפניקיות, חטטנות ועוד הם כולם תוצר של החרדה הפוסט-טראומטית הישראלית. דווקא בגלל שהתזה כל כך פשוטה נראה כי על פניו קשה לבקר אותה, אך בכל זאת קיננו במוחי שני ספקות טורדניים לגביה. ספק ראשון נוגע להגדרה של "ישראליות". מצד אחד יאיר מכיל בתוך ההגדרה כמעט כל זרם, דת וקבוצה אתנית שמתגוררים בארץ. כולל הפלסטינאים (אזרחי המדינה ושאינם אזרחי המדינה). משמע שיאיר נוקט בהגדרה רחבה מאוד של הישראליות ולא מצמצם אותם לשבט האשכנזי-קיבוצניקי-שמאלני. מצוין! מצד שני, הוא מציג את החרדים כאנטי-תזה מובהקת לישראלים כיוון שהם מייצגים את המסורת האירופאית שנגדה יצאה הציונות הקלאסית. ואני שואל - האם המגזרים המסורתיים, עולי ארצות צפון אפריקה, לא מסמלים יהדות מסורתית מיושנת? האם הערבים המוסלמים לא מייצגים מסורתיות דתית? מדוע הכללת כל כך הרבה זרמים מנוגדים ואף עוינים ולא מצאת מקום גם לחרדים? האם החרדים לא "נדבקו" בהוויה הישראלית אפילו רק נוכח הקיום המשותף שלהם ושל ה"ישראלים"? ספק שני הוא ההיתלות המוחלטת בתזת הפוסט-טראומה/מהפכה ציונית. אמנם לחלק מהמקרים שהוא מציג מדובר בניתוח מעניין ויפה אך לעיתים נראה כי הוא טיפה כופה את התזה הזו גם במקומות שהיא פחות מתאימה. לסיום, ספר יפה, מעניין וראוי. אקטואלי ומגוון מאוד (שזה מרענן בנוף האקדמי), גם אם לעיתים הוא טיפה רפטטיבי או לא חזק מספיק. שווה לקרוא, אפילו רק בשביל להכיר תזה מעניינת שנוגעת בסופו של דבר לחברה שלנו. נ.ב. יאיר טוען שטיבו של הסטודנט הישראלי הוא להתייחס לכל דבר בביקורת, גם במקומות שהוא פחות מבין בהם. אין לו את הגישה הקשובה של הסטודנטים האירופאים או האמריקאים. אמירה שכזו יש בה כדי לסרס במידה מסוימת את היכולת לבקר את עבודתו, כיוון שכעת אני בעצם מוכיח את הטענה הזו בדיוק - וכך נכנס למעגל. אך אני בטוח שקוראי ביקורת זו יבינו את כוונתי ואולי גם את כוונת הספר.”

“ספר משובח!! מרתק, חכם ומספק הבחנות נדירות - לעיתים משעשעות ולעיתים צורמות - לגבי האופי הישראלי והעומד מאחוריו. למה אנחנו חיים בלחץ מתמיד, נצמדים לחדשות, דוחפים באוטובוס, אלופים באלתורים ועושים הכל כדי לא לצאת פראיירים? מסתבר שזה בא מטראומה של גלות וגירוש ופוגרום והשמדה. הספר מנסה לפענח את ה"שריטה הישראלית" ובו בעת מציב ראי אמיתי לחברה בה אנו חיים. סגנון הכתיבה והחשיבה המיוחדת של גד יאיר גרמו לי לקרוא את הספר בנשימה אחת, כמחקר מעמיק ומעניין (על אף שלא מדובר בספר אקדמי). חובה לכל ישראלי!”

“בניגוד לדעתם של קוראים אחרים, דעתי על ספרו של גד יאיר חיובית ואף מתלהבת. פרופ' גד יאיר, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרפולוגיה באוניברסיטה העברית בי"ם, כתב ספר חזק, ברור, משעשע, מזעזע, מדכא, מצחיק... ובעיקר מלמד. מלמד מי אנחנו, מי הם הישראלים. למה אנחנו מגיבים כמו שאנחנו מגיבים, למה אנחנו מתנהגים (או לא מתנהגים) כך או אחרת. הוא מראה כיצד שנות גלות, אסונות לאומיים, שואה ונדודים השפיעו על המנטליות התרבותית שלנו. הוא לא עושה זאת בצורה חובבנית, כפי שטענו כמה מבקרים אחרים, אלא לאחר תשאול, ראיונות, וכן - גם גלישה באתרים וקריאת טוקבקים. שהרי דרך טוקבקים ניתן ללמוד לא מעט עלינו. הספר הזה עשה לי סדר בראש. צריך לקרוא אותו לאט, לתת לדברים לחלחל פנימה. לנסות להבין. הספר הזה צריך להיקרא בלי אגו, אישי או לאומי. זהו לא ספר קל, למרות ששפתו קלה. קריאתו בצורה מעמיקה עשויה, למי שבא עם ראש פתוח, לצור תובנות עלינו כיחידים וכעם. מומלץ בחום רב!”

“לא הצלחתי לשמור על קור הרוח על מנת לקרוא יותר מפרקים בודדים. ניתוח מביש,המבקר את מי שאנחנו,המעדיף להדחיק את עברינו,לשכוח את השואה,להתעלם מהסביבה בה אנו חיים. מתאים לפרופ׳ מהאקדמיה בשוויץ ולא בישראל. מפתיע שפרופ׳ צריך לצטט טוקבקים על מנת להדגים את דעתו ולהעיד על הכלל. הספר לא יוכנס לספרייתי.”

“בספר זה מבקש גד יאיר לנתח את האופי הישראלי ולספק עשרה דיברות שלטענתו מהווים את הבסיס להתנהגות הישראלית הטיפוסית. המחקר שלו נסמך בעיקר על ראיונות שערך עם סטודנטים שלימד במסגרת התוכנית ללימודים בינלאומיים (משמע, סטודנטים מחו"ל) וגם בתוכניות אחרות, "ישראליות". בגדול, התזה של גד יאיר פשוטה: אלפי שנות הגלות, הרדיפות והרציחות בתוספת המהפכה הציונית נגד העולם הישן הולידו התנהגויות ואופי המיוחד לישראלים. קווי אופי קולקטיבים כמו דווקאיות, התעלמות מהיררכיות, חפיפניקיות, חטטנות ועוד הם כולם תוצר של החרדה הפוסט-טראומטית הישראלית. דווקא בגלל שהתזה כל כך פשוטה נראה כי על פניו קשה לבקר אותה, אך בכל זאת קיננו במוחי שני ספקות טורדניים לגביה. ספק ראשון נוגע להגדרה של "ישראליות". מצד אחד יאיר מכיל בתוך ההגדרה כמעט כל זרם, דת וקבוצה אתנית שמתגוררים בארץ. כולל הפלסטינאים (אזרחי המדינה ושאינם אזרחי המדינה). משמע שיאיר נוקט בהגדרה רחבה מאוד של הישראליות ולא מצמצם אותם לשבט האשכנזי-קיבוצניקי-שמאלני. מצוין! מצד שני, הוא מציג את החרדים כאנטי-תזה מובהקת לישראלים כיוון שהם מייצגים את המסורת האירופאית שנגדה יצאה הציונות הקלאסית. ואני שואל - האם המגזרים המסורתיים, עולי ארצות צפון אפריקה, לא מסמלים יהדות מסורתית מיושנת? האם הערבים המוסלמים לא מייצגים מסורתיות דתית? מדוע הכללת כל כך הרבה זרמים מנוגדים ואף עוינים ולא מצאת מקום גם לחרדים? האם החרדים לא "נדבקו" בהוויה הישראלית אפילו רק נוכח הקיום המשותף שלהם ושל ה"ישראלים"? ספק שני הוא ההיתלות המוחלטת בתזת הפוסט-טראומה/מהפכה ציונית. אמנם לחלק מהמקרים שהוא מציג מדובר בניתוח מעניין ויפה אך לעיתים נראה כי הוא טיפה כופה את התזה הזו גם במקומות שהיא פחות מתאימה. לסיום, ספר יפה, מעניין וראוי. אקטואלי ומגוון מאוד (שזה מרענן בנוף האקדמי), גם אם לעיתים הוא טיפה רפטטיבי או לא חזק מספיק. שווה לקרוא, אפילו רק בשביל להכיר תזה מעניינת שנוגעת בסופו של דבר לחברה שלנו. נ.ב. יאיר טוען שטיבו של הסטודנט הישראלי הוא להתייחס לכל דבר בביקורת, גם במקומות שהוא פחות מבין בהם. אין לו את הגישה הקשובה של הסטודנטים האירופאים או האמריקאים. אמירה שכזו יש בה כדי לסרס במידה מסוימת את היכולת לבקר את עבודתו, כיוון שכעת אני בעצם מוכיח את הטענה הזו בדיוק - וכך נכנס למעגל. אך אני בטוח שקוראי ביקורת זו יבינו את כוונתי ואולי גם את כוונת הספר.”

“ספר משובח!! מרתק, חכם ומספק הבחנות נדירות - לעיתים משעשעות ולעיתים צורמות - לגבי האופי הישראלי והעומד מאחוריו. למה אנחנו חיים בלחץ מתמיד, נצמדים לחדשות, דוחפים באוטובוס, אלופים באלתורים ועושים הכל כדי לא לצאת פראיירים? מסתבר שזה בא מטראומה של גלות וגירוש ופוגרום והשמדה. הספר מנסה לפענח את ה"שריטה הישראלית" ובו בעת מציב ראי אמיתי לחברה בה אנו חיים. סגנון הכתיבה והחשיבה המיוחדת של גד יאיר גרמו לי לקרוא את הספר בנשימה אחת, כמחקר מעמיק ומעניין (על אף שלא מדובר בספר אקדמי). חובה לכל ישראלי!”

“בניגוד לדעתם של קוראים אחרים, דעתי על ספרו של גד יאיר חיובית ואף מתלהבת. פרופ' גד יאיר, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרפולוגיה באוניברסיטה העברית בי"ם, כתב ספר חזק, ברור, משעשע, מזעזע, מדכא, מצחיק... ובעיקר מלמד. מלמד מי אנחנו, מי הם הישראלים. למה אנחנו מגיבים כמו שאנחנו מגיבים, למה אנחנו מתנהגים (או לא מתנהגים) כך או אחרת. הוא מראה כיצד שנות גלות, אסונות לאומיים, שואה ונדודים השפיעו על המנטליות התרבותית שלנו. הוא לא עושה זאת בצורה חובבנית, כפי שטענו כמה מבקרים אחרים, אלא לאחר תשאול, ראיונות, וכן - גם גלישה באתרים וקריאת טוקבקים. שהרי דרך טוקבקים ניתן ללמוד לא מעט עלינו. הספר הזה עשה לי סדר בראש. צריך לקרוא אותו לאט, לתת לדברים לחלחל פנימה. לנסות להבין. הספר הזה צריך להיקרא בלי אגו, אישי או לאומי. זהו לא ספר קל, למרות ששפתו קלה. קריאתו בצורה מעמיקה עשויה, למי שבא עם ראש פתוח, לצור תובנות עלינו כיחידים וכעם. מומלץ בחום רב!”

“לא הצלחתי לשמור על קור הרוח על מנת לקרוא יותר מפרקים בודדים. ניתוח מביש,המבקר את מי שאנחנו,המעדיף להדחיק את עברינו,לשכוח את השואה,להתעלם מהסביבה בה אנו חיים. מתאים לפרופ׳ מהאקדמיה בשוויץ ולא בישראל. מפתיע שפרופ׳ צריך לצטט טוקבקים על מנת להדגים את דעתו ולהעיד על הכלל. הספר לא יוכנס לספרייתי.”