ביקורת ספרותית על צופן הישראליות - עשרת הדברות של שנות האלפיים מאת גד יאיר
בזבוז של זמן

---

ספר המצייר בקווים עבים , מחוספסים את הישראליות.
הרעיון להציג את מתווה הישראליות בקטגוריות שנקבעו על ידי גד יאיר, מצויינות.
אולי ניתן היה לשנות פה ושם קטגוריות, אבל ניתן לקבל את המיתווה.
מכאן הספר גולש לאותו המקום שכנגדו המחבר יוצא: אפיון שטחי של התופעה, בניית תיאוריות באוויר, הבאת מידע סלקטיבי לאישוש הנושא. בקיצור כל המאפיינים של שיחה בתור בקופת חולים כפי שהוא מתאר בספר.
אין זה ספר מדעי. הכותב עצמו מסביר ( ע 212) כי הוא מיהר ולכן לא התיעץ, לא חקר כהלכה וזאת בתירוץ של "עצלות המהירות". והלא כנגד זה אתה יוצא. האם העלית על דעתך כי פרופסור בחו"ל יעיז לכתוב ללא ביסוס ספר?
איני רואה בספר פרופורציות, השוואה של אותה התנהגות אבל מיסוד נפשי אחר. ונזכיר לך כי באנגליה יש חוליגניות והרס, אבטלה וכו.
יש כאן ניסיון לאסוף את הפיקנטריה, לכן תופעת מחאת האוהלים נמצאת כבר בספר. אולי כדאי לחכות ולקבל פרופורציה.
ולבסוף בהרבה מקרים יש כאן בחירה סלקטיבית בהתאם להשקפת עולמו של הכותב ( שמאלנית). בעמוד 188 יש שימוש במשפט " מה הקשר בין המתנחבלים לתושבי תל אביב".
איני חסיד של ההתנחלויות, אבל אני מצפה לכתיבה מכובדת, ומכבדת גם לדברים שאיני מסכים להם.
בקיצור ספר רע, רכילותי מבזה את האקדמיה שבה הכותב נמצא ואינה מביאה כבוד לכותב עצמו.
מזל שניתניפ פרסי נובל לישראלים, יש תעשיות חכמות, חקלאות מפותחת, כדי להחזיר אותי לשפיות ולפרופורציות על המדינה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על צופן הישראליות - עשרת הדברות של שנות האלפיים