ביקורת ספרותית על יער נורווגי מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה

---

הרוקי מורקמי הוא גאון.

זהו, עכשיו אני יכולה להתחיל לכתוב את הביקורת הזו:

מי שמכיר אותי בחיים שמעבר למסך הווירטואלי של סימניה יודע כי אני נורא אוהבת את אסיה, יפן-סין-קוריאה ובכלל, אני אוהבת את המנטליות, את האוכל, השפות (אני מדברת מעט ובעיקר מבינה קוריאנית, ומאוד רוצה ללמוד יפנית), הלבוש, הכל.
אלו תרבויות שמעניינות אותי ברמה ההיסטורית.
מכיוון שכך, הגיוני שבאיזה שהוא שלב בחיי אני אפגוש את מורקמי.

למי שהתרבות היפנית לא מוכרת לו, הספר יכול להיקרא שונה, או אולי קצת לא ברור, אבל אני אהבתי אותו כל כך שפחדתי שהוא יגמר, לקראת 20 העמודים האחרונים, קריאתי הפכה לאיטית, קראתי כל פסקה, לפעמים פעמים, כי ידעתי שברגע שאני אהפוך את הדף האחרון ואסגור את הכריכה, העולם הזה יעלם לי.

החלטתי שבמקום ביקורת רגילה אני פשוט אכתוב רשימה, רשימה של דברים שאהבתי ביותר:
אהבתי שוטנבה הוא אנושי עד כאב וחסר יומרות.
אהבתי את כל אותם התיאורים, "הלכתי ברחוב, פניתי שמאלה, מעל חלון קטן המשכתי קדימה" סופרים אחרים מתארים נופים או רגשות על פני עמודים שלמים מורקמי בוחר לתאר פעולות קטנות שגיבורים עושים, וזה מקסים אותי.
אני אוהבת את הכנות, איך כל הגיבורים יודעים מה לומר ועד כמה, איך שדברים כואבים נאמרים אבל בטעם.
אהבתי ועודני אוהבת את הוולגריות שנעשית בכל כך הומור וטוב טעם.
אי אפשר שלא לאהוב את המוזיקה, לב ליבו של הספר הזה, ואם קוראים אותו בשקט מוחלט, אפשר לשמוע את הביטלס מתנגנים עם כל דף שהופכים.
והכי אהבתי, שקראתי אותו במקביל לגטסבי הגדול, במקרה לחלוטין.

ראיתי שיש כאלו שהשוו את הספר לתפסן, והוא בהחלט לא נופל מרמתו.
אה, כן, עוד משהו קטן:

הרוקי מורקמי הוא גאון.

» ביקורות נוספות של עדי
» ביקורות נוספות על יער נורווגי