1. אחרי הסערה

כמו השמש אחרי יום גשם
ככה נכנסת לחיי..
אחרי כול הכואב והקור
את באת ואיתך קרני אור וחום.
ובפעם הראשונה חייכתי מזה זמן רב
כמו קשת בענן אני הייתי מאושר
כמו השינוי בעונות שהאביב מגיע אחר החורף
והשמש החמימה מפשירה את השלג שהצטבר
את הפשרת את הקרח מסביב ללב שלי

אני לא יודע מה אני אמור לעשות
כול הרגשות האלה... אני לא רגיל
מוצף חום ואושר וזה חדש לי..
אני צריך עזרה..
אני צריך שתובילי אותי..
רק תבטיחי לי..
ותתכווני לזה..
כי אני מפחד..
אני ממש מפחד..
מפחד להפגע
אני לא רוצה שזה יחזור..
אני לא רוצה לחשוש שתעזבי
אני לא רוצה לחשוש שתמצאי מישהו יותר טוב
אני לא רוצה לחשוש בכלל..
אני רק רוצה אותך..
סאנשיין..

נכתב לפני 13 שנים ו-11 חודשים

2. נשמות תועות

נשמות תועות מגששות באפלה, מחפשות אחר המקום שלהם.
נשמות תועות קוראות בקול, אין קול ואין עונה.
אבל לא כול הנשמות הם בין המתים, כאלה שעדיין לא מצאו את המקום שלהן.
אני ביניהם, הנשמה התועה משמאל או בעצם זאת שלידה...
איבדתי כבר את הכול, הייחוד שלי אבד בעולם החשוך הזה.
יום אחד וגם אני ימצא את המקום שלי ואצא מן העולם האפל הזה.
אל האור אני כמהה......

נכתב לפני 13 שנים ו-11 חודשים

3. אישה רעה

רואים אותך הולכת לך בין המדפים, סורקת ובודקת מי הבא בתור.
החשש בי גדל ככול שהיא מתקרבת "רק שלא תבחר בי" זה הדבר היחיד שמתרוצץ אצלי בראש.
כולנו ראינו מה קרה לרונן שחזר מפורק לחתיכות, לא מספיק מה שהיא עשתה לו
הכלבה מבקשת זיכוי על צעצוע מקולקל ועכשיו כולנו יכולים לסיים כמו רונן.
אני זוכר שבשבוע שעבר כשהיא הגיעה רונן היה שני צעצועים לידי
מצד אחד הרגשתי הקלה עצומה ומצד שני רחמתי על רונן.
אני די בטוח שהדמעות הם אלו שדפקו את המסכן והאישה הזאת קלטה מיד
שזה מה שהיא בדיוק חיפשה.
האישה הרעה הזאת או כמו שפרנדדו הצעצוע הספרדי היה אומר "chicka mala",
הייתה פשוט אישה שבאה מהגיהנום לצעצועים, כול המטרה שלה הייתה להרוס
את כול הצעוצועים הגבריים שיש בעולם ואנחנו היינו צריכים לחכות שתורנו יגיע
עם המון פחד שהצטבר בנו.

כול זה התחיל לפני חצי שנה שהיא הגיעה לחנות בזעם עם איפור נוזל מתחת לעיניים
האדומות מבכי שלה, היא הלכה במהירות למדפים שלנו ותפסה את הצעצוע הראשון
שראתה והתחילה לפרק אותו במקום, מסכן אריק,
זה המשיך לרצף שנתפסו בו אמיר ויונתן שינחו על משכבם בשלום.
בסופו של דבר תפס אותה אחד העובדים בחנות והכריח אותו לשלם על שלושת החברים שלנו
ומאז היא פתחה במסורת של פעם בשבוע לקנות את אחד הצעצועים ולהשתעשע איתו בדירה שלה.
עכשיו אני רואה אותה סורקת ולאט לאט מתקרבת למקום שלי,
היא כבר צעצוע אחדלידי ואז מקס זה שמאחורי נותן לי פוש קדימה הבנזונה
והיא מיד קולטת אותי ובפעם הראשונה אני קולט את היופי שלה ואת העיניים המנצנצות
שהיא מצאה את מה שהיא חיפשה, ואני.. אני פשוט מהופנט לא מבין מי האדיוט שעשה לה
את זה ושאנחנו משלמים את המחיר בשבילו.
היא עדיין בוהה בי בלי להרים ואפילו בלי לגעת בי, לאט היא מלקקת את השפתיים ומשיטה יד
ואני מבלי לחשוב קופץ מהמדף ובום מתנפץ על הרצפה.

נכתב לפני 13 שנים ו-11 חודשים

4. Collector syndrom.

Can a madman and a madwoman make a normal couple?
If you ask me we are just a couple like all couples.
We fight, we make love, we argu, we speak kind words.
I'm hitting her, she's hitting me.
Like an everyday normal couple.
I love her, she loves me.
I hate her, she hates me.

But there's a little differance that seperates us from other couples.
I can't live whitout her, she can live whitout me.
That's why she's tied up in my basement.

Some people call it kidnaping...
I call it Love:]

נכתב לפני 13 שנים ו-11 חודשים

5. מקומות

את יושבת מולי
מסתכלת לי עמוק לעיניים..
מהפנטת אותי במבט..
נאבד בתוך העיניים שלך...


בעולם אחר..


עולם שבו הכול טוב
רק אני ואת וחופים לבנים..
שצף הגלים פוגע לנו ברגליים
אבל שומדבר לא מסיח לי את הדעת
שקוע עמוק בתוך העיניים שלך
השפתיים שלך נמתחות וחיוך חמוד נוצר לו
השיניים הצחורות שלך מסנוורות...
ואני לא יכול לעשות כלום חוץ מלחייך בחזרה.

''אני אוהב אותך''

איך המילים האלה מתחמקות לי מבין השפתיים
רוצה להגיד שוב..
לא.. אני רוצה לצעוק אותם הפעם

''אני אוהב אותך!!!!!!!''

את מסתכלת אליי במבט מסופק
מחזירה לי את אותם מילים..
כמו שהמילים האלה בקושי מגדירים את מה שמתחולל אצלי
זהו נפלתי..
אני יודע עכשיו סופית ששומדבר לא יפריד ביננו.
מצידי נחיה בבקתה רעועה באמצע היער
כול עוד זה איתך זוהי פיסת גן עדן.

שכובים במיטה..
הראש שלך שכוב לי על החזה
ואני נודד לעולם החלומות עם חיוך על הפנים.


בעולם הרגיל..


''שלום אני ליז'' את מציגה את עצמך
''נעים להכיר ליז, אני דני''
''נקווה שאביבה צדקה לגבי הבליינדייט הזה'' את אומרת
''גם אני.. גם אני....''

נכתב לפני 13 שנים ו-11 חודשים

6. פוסט זבל מס' 20 - התגובה. (זה תגובה שעשיתי למשהו שידידה מוכשרת שלי כתבה)

את...

זאת שמבט אחד שלה מעביר בי צמרמורת,

זאת שחיוך אחד שלה מאיר לי את היום

,זאת שמצאתי את עצמי חושב עלייה כול רגע שעיניי פקוחות.

אין תיאור שיקלע לאמת.

זאת שאני מוצא בה את הכול..



אני אוהב את הדרך שאת אומרת את השם שלי,
כאילו אני היחיד בעולם.
אני אוהב את הדרך שאת מסדרת את התלתל שתמיד נופל על הפנים שלך,
כאילו את רוצה שתיהיה לי את התמונה המושלמת שלך.
כול מה שאני רוצה זה להצחיק אותך,
לדעת שאני גרמתי לצליל המתוק הזה לצאת



.אני אוהב את הכנות שלך,
כי כול מה שאת רוצה זה שאנשים ידעו את האמת שלך.
אני אוהב את השיחות שלנו, אני יכול להקשיב לך לנצח.
פשוט שקוע עמוק בתוך עינייך,
יושב ושותק רוב הזמן כי אני רוצה לשמוע רק את קולך.
אני אוהב את הדרך שאת מתנהגת כלפיי החברים שלך.
את מקרינה הילה שכול אחד סביבך פשוט רוצה להיצמד אלייך.
אני אוהב שהחברים שלך אומרים לי ''שאין עוד אחת כמוך''
אני כול כך מבין אותם.


תמיד... תמיד אני חולם עלייך
מתענג על הרכות של גופך,
אני מדמיין אותך מלטפת אותי עם ידייך, פשוט נמס.
לוחש לך שאני אוהב כשעד עכשיו לא העזתי.
אני מרגיש אותך מתחפרת עמוק צמוד לגופי ואני מוצף אושר.

אני מתעורר עם מועקה עצומה
קם מדליק סיגריה וכבר לא יכול לחזור לישון.


אני לא יכול לראות אותך בוכה,
אני מודה זה גורם לי לרצות להפוך את העולם
רק בשביל להחזיר את החיוך לפנייך.


אוהב..


שונא..


אני שונא שאת מתקשרת ומספרת לי שרע לך
משאירה אותי עם רצון למות.
אני שונא להתחיל עם בחורות עלובות במועדון בשביל לגרום לך לקנאות.
שונא לשחק להן בשיער ולנסות לדמייך אותך במקומם וזה בלתי אפשרי.
שונא לבזבז עליהם את המילים היפות שאני רוצה להגיד לך.


די...


שונא להכיר לך אותם, אבל זאת הדרך היחידה לגרום לך להשים לב אליי.
שונא להציע לך ללכת על ההוא ומקווה שתשימי לב כמה שהוא דומה לי ושאני מנסה לרמוז לך משהו.
שונא לקום במיטה של מישהי שזאת לא את

אני שונא לחבק אותך חיבוק של חברים, כי זה החיבוק היחיד שאני יכול לתת לך.
אני שונא לנשק אותך במצח שרק לשפתיים שלך אני כמהה.
אני שונא את המגע האינטימי הזה שלא מסמל שום דבר מבחינתך.
זה גורם לי לאבד את זה
כי אלוהים יודע כמה שאני צריך את זה.


שונא לחזור הביתה שיכור אחרי עוד בילוי מרוקן שבו רצית שנצטלם עוד תמונות
שבהן אני מחייך מבחוץ ועצוב מבפנים

את מעלה

מתייגת

ואני מדוכא

מדוכא

מדוכא


על זה שאני לא מצליח
על זה שאת לא מבינה

לקוות..

אולי יום אחד..

אני..

את..

זאת שהמבט שלה מעורר בי צמרמורת.

זאת שהחיוך שלה מאיר לי את החיים.



מתי תבחיני בי?

נכתב לפני 13 שנים ו-11 חודשים

7. אינסומניה

4 לפנות בוקר..
אני ער.. מדליק כבר את הסיגריה החמישית שלי ללילה הזה
כבר שבוע שאני ישן רק שעתיים בלילה.
לא יודע למה.. אולי זה המוזה שברחה לי..
אול זה הכדורים החדשים שהד''ר רשם..

לא..

כול מי שסיפרתי לו על נדודי השינה יודע את האמת
ולא רוצה לומר לי את זה בפנים.
גם אני כמה שאני מנסה להתכחש לזה.
האמת ידועה..

את..
את שגזלת לי את השינה, את הרגעים היחידים שאנחנו שוב ביחד
אפילו אם זה רק בחלומות, זה הדבר היחיד שעזר לי להתמודד.

5 לפנות בוקר..
עדיין לא ישן, עולה על הגג לשאוף קצת אויר, מדליק את הסיגריה השביעית שלי ללילה הזה.
מנסה להוציא את זה מהמערכת של.
רק לפני שבועיים בשעה כזאת הייתי מחובק איתך במיטה
מוצף בחום גוף שלך כשהנשימה המתוקה שלך על פניי.
כמה שאני רוצה לחזור לאותו רגע.

5 וחצי לפנות בוקר..
מטייל לי על הגג.. הנה האופק נצבע בצבעי ארגמן מרהיבים.. לרגע שכחתי ממך.
אני מטייל על הגג, עובר לפינה המערבית שמשם אני יכול לראות אותך בדרך לעבודה.
הנה את... עם השיער פזור שאני כול כך אוהב. כשהתלתלים שלך מקפצים ומפיצים את ריח היסמין שלך..
אני לא עומד בפיתוי..


נושם אויר עמוק לריאות וצועק ''אלהההה''
לפני שאת מספיקה להרים את הראש, אני כבר משתטח על הגג.
''אני חתיכת מטומטם''

מדליק עוד סיגריה, מעשן ונרדם..

נכתב לפני 13 שנים ו-11 חודשים

8. שאריות

"וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"


צף לי..

צף לי על פני מים שחורים,
אני צף בים שחור של שאריות

שאריות מהחיים, שאריות מאתמול, שאריות ממחר,
שאריות מאהבה שעברה, שאריות מאהבה שתגיע.

גוף צף לו על פני מים שחורים וגוש של שאריות מתקרב ונצמד אליו,
הכול מתעמעם והנה אני במקום אחר, אני זוכר את היום הזה..
זה היום האחרון שדיברתי עם אימא לפני שהיא נפטרה.
בחיים לא בכיתי ככה כמו ביום ההוא, זאת הייתה הפעם האחרונה שבכיתי.

אני חוזר לים השחור והגוש המשיך לשוט לו הרחק ממני.
אני מזהה יבשה באופק כדאי לשחות לשמה.
שוחה לכיוון היבשה תוך כדי התחמקות מגושים נוספים..
פאק גוש אחד הצליח להדבק אליי
שוב הכול מתעמעם ואני כבר במקום אחר..

אני מוצא את עצמי על כיסא שגדול מהגוף שלי.
כנראה זיכרון מגיל קטן, מולי שולחן שמסביבו קבוצת זאטוטים שנראים ממש מוכרים
כנראה חברי ילדות. במרכז השולחן עוגה צבעונית עם נרות דלוקים מעליהם.
מצדדי אימא ואבא ביחד.. עכשיו אני נזכר זה היומולדת 11 שלי,
היומולדת האחרון שאימא ואבא היו ביחד, חודש אחרי אבא כבר חי
עם הבן זוג החדש שלו ''הדוד איציק''.
''קדימה רן תכבה את הנרות'' אבא מדרבן אותי.
נשפתי חזק הנרות נכבו ואיתם כול החדר.

פוקח עיניים ואני שוב בים השחור מוקף גושים.
מתרכז בלצאת מהים הזה, חוזר לשחות לכיוון היבשה מתחמק מגושים נוספים.
סופסוף יבשה.. מתהלך בתחילת החוף
פאק זה גוש אחד ענקי!
חושך מוחלט תוקף אותי ואני נופל ארצה.

העיניים נפתחות לאט לאט ואני באוטובוס, מחזיק ידיים עם ענבר.
רגע.. אני לא זוכר את הרגע הזה..
היא מדברת על ארוחת שישי שעשינו אצל ההורים שלה.
אהה זה קרה לא מזמן. מבצע סריקה על האוטובוס אין משהו מיוחד.
שני חרדים יושבים באמצע האוטובוס, אימא ושני הבנות שלה,
זוג זקן ליד הנהג וקבוצה של תיכוניסטים עושים רעש לידי וענבר בסוף האוטובוס.
פתאום נשמעת צעקה ''אללה אכבר'' זה אחד החרדים באוטובוס.
קולות בהלה נשמעים ופיצוץ מחריד מזעזע את האוטובוס.

אני שוב צף לי בים שחור של שאריות.
שאריות מהחיים, שאריות מאתמול,
שאריות מאהבה, שעברה שאריות מאהבה שלא תגיעי.


אני מת

נכתב לפני 13 שנים ו-11 חודשים

9. מכתב להמון הזועם!

להמון הזועם היקר!



אני מצטער אבל בזאת אני מודיע לכם שרשמית אני ובני עזבנו את העיירה.
זה לא אשמתכם, פשוט הסביבה פה היא יותר מידי שקטה וכפרית.
אני רוצה שהבן שלי יכיר את העיר הגדולה שיהיה לו כלים לרשת את המעבדה שלי.
מקווה שתמצאו מפלצת חדשה לרדוף אחריה, לא שמעתם את זה ממני אבל
למשפחת כהן שתי בתים שמאלה יש לבת שלהם דיבוק
אז תהנו עם המפלצת החדשה שלכם.



באדיבות וגעגועים!



ד'ר פרנקנשטיין ובנו.

נכתב לפני 13 שנים ו-11 חודשים