ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 7 באוקטובר, 2011
ע"י Solipsism
ע"י Solipsism
מה שאני אוהב בחבורת הגברים המופלאה הזו שנמנת על סופרי דור הביט, זה שלידם- לא משנה מה תעשה בחיים שלך עדיין לא תצליח להתעלות (או נכון יותר ההפך מלהתעלות, יש מילה לזה?) על הטירוף השפוי הזה. זה אופטימי. זה חיים של applied nihilism.
שמחתי והופתעתי לגלות את הספר על מדף המבצעים של סטימצקי וכמובן קניתי.
כמו כל הספרים מהחבורה, הרבה תוכן אין כאן. זה קצת כמו תאורי האוכל של מוראקאמי ב"המרדף אחר הכבשה" רק עם סמים ואלכוהול.
אהבתי יותר את החלקים שקרואק כתב (הוא ובורוז כותבים פרק-פרק), אולי כי בורוז מבחיל את עמקי נשמתי. מעניין אגב שהוא חי לא מעט שנים למרות חיים של שימוש בכל חומר משנה-תודעה (איזו הגדרה פלצנית ומתחנחנת לדרעק הזה שנקרא סמים קשים) מה שמדגים יותר מכל שכל עוד יש לך כסף ואתה בא ממשפחה טובה, שום דבר לא יכול להרוג אותך חוץ מאבא זמן.
אה, ויש רצח בסוף.
העביר לי יום מגניב של התבטלות וקריאה. הייתי רוצה לקרוא את הביוגרפיה של אלן גינזברג, אבל חסמו לי את המנוי בספריה...
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Solipsism
(לפני 14 שנים)
אכן כן...
הספרייה של האוניברסיטה. איחרתי המון ואני כבר די לא לומד שם... וחבל, יש שם מאגר מדהים של פרוזה. אבל לא נורא, אני גר די קרוב לשם אז אני קופץ פעם בכמה ימים לאיזה 3-4 שעות של קריאה רצופה.
:-) תכלס. סמים קשים זה לא משהו ששווה לכלול בתור ריגוש. לא בשלב מוקדם זה של החיים, בכל מקרה. |
|
|
שין שין
(לפני 14 שנים)
חסמו לך את המנוי בספריה?! איך זה קרה? האם זה בכלל אפשרי?
מצאת דרך מעניין להעביר את הזמן. במקום לעשות סמים, לקרוא על אנשים שעושים סמים... נראה לי שמיצית את המהות של חברי סימניה.
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
