ביקורת ספרותית על וההיפופוטמים התבשלו בתוך הבריכות שלהם מאת ג'ק קרואק

---

חשוב מאוד לקרוא ספרים בלי דעות קדומות לא על נושאי העלילות ולא על הסופרים בעצמם, כי תמיד יש הפתעות ואם הספרות דיי מקובעת בעצמה, רצוי למצוא את הנקודה לשחרר שחלילה טעם הקריאה לא יאבד. אני אגע בהמשך בעניין הספר הזה, רק אוסיף ואומר שזה תרגיל שאני עושה עם עצמי אין ספור פעמים, לכן אני נוהג דיי בסובלנות ומחזיק בספריה שלי גם ספרים שלא במיוחד אהבתי ומשתדל לחזור אליהם במועד מאוחר יותר, זה קורה לי גם אם סופרים שקראתי ספר אחד ובספר השני כבר איכזבו אותי. הנקודה היא שמאוד חשוב להבין שהחיבור לא תמיד קורה וגם אף פעם לא מאוחר שיקרה, אלא אם חשוב לנו לקרוא ולהבין את הסופר עוד בחייו.

מי שחי קרוב לעולם האמנות יודע שלא רק שצאתן מחדש של יצירות שומר על התודעה של יוצר שהלך לעולמו, אלא גם יצירות שלו שאולי אפילו לא יצאו בתקופת חייו ושופכים אור חדש עליהם. זה מה שנדמה קורה עכשיו עם הספר הזה שיוצא לאור, אחרי לכתם של ויליאם בורוז וג'ק קרואק, למרות שסופרי דור הביט אליהם הם משתייכים דיי הירבו (כאילו זה מה שבין השאר מאפיין אותם) להביא איזכור ביצירותיהם ליצירות בין אם של חבריהם לתנועה הספרותית הזו ובין אם של אחרים. קחו לדוגמא עניין שמצא חן בעיניי באופן אישי והוא שאחרי שדובר בספר לא מעט על "האיגוד המקצועי" בדוכן ספרים ברחוב נמצא הספר "מועד לתהילה" של וודי גאטרי, שכידוע היה מבין אמני הפולק האמריקאי שהרבה לחדד את התודעה להצטרף אליו. מצאתי עוד כל מיני דברים נוספים שאני אוהב בספרות האמריקאית בכלל ומסופרי הדור הזה בפרט.

הספר הזה הוא ההזדמנות הנוספת שאני נותן לבורוז אחרי שעד היום, צר לי לומר את זה אבל זאת עובדה שלהבדיל מג'ק קרואק ואלן גינזברג הספרים שלו לא ממש הצליחו לעניין אותי. האמת שלא הצלחתי למצוא את קו ההפרדה בין החברים. אם נתייחס לכך שהספר נכתב בהשראת פרשת רצח סנסציונית אפשר להבין אולי את מעורבתו של בורוז כמי שמספרים עליו שחש פעם באחת ההשתטויות שלו כמו ויליאם טל ובתאונה מצערת הרג את אשתו, אך עלילת הספר נכתבה דווקא בעקבות רצח שחברם היה מעורב בו.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על וההיפופוטמים התבשלו בתוך הבריכות שלהם