ביקורת ספרותית על היינו העתיד מאת יעל נאמן
ספר מעולה

---

זהו לא רומן ולא סיפור. הספר הוא ריכוז של היסטוריה אישית של המחברת אשר נכתבת על ידה בפרספקטיבה היסטורית - אישית ולאומית. נולדתי באותה שנה, את ילדותי ביליתי בקיבוץ אחר בגליל.
לכן קראתי את הספר. הקריאה למי שהיה שם היא כמו חיטוט בפצע. כואב עד דמעות. כואב על הניסוי המטורף שנעשה בבני אדם ובעיקר בילדים חסרי יכולת הגנה ותגובה.
כואב כי כשנטשו אותנו בבתי הילדים לבכות, כשהתאכזרו אלינו ולא ראו אותנו, הם גם חשבו שזה צודק.
כואב כי התנועה הקיבוצית הצליחה להשמיד דור שלם של ילדים שיכלו לגדול ולהתפתח בצורה אחרת.
מאיר אריאל כתב את "שיר כאב", יעל כתבה את "ספר כאב". הספר דומה מאד ל"הביתה", אלא שכאן הוא עלה מדרגה ומציג את היומן ההיסטורי בגוף ראשון פגוע.
הכי בולט מבחינתי שאין בספר שום בקשת סליחה ואין בו שימוש אפילו פעם אחת במילה חמלה. ספר כאב.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על היינו העתיד