אחד הספרים ההיסטוריים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה. <mark>בורומה</mark> בחר בסוף המלחמה כנקודת המוצא שלו, וחשוב מזה - הוא מתמקד באירועים ש"אחרי המלחמה" כשהוא מעלה את השאלה "איך קמים מאירוע נורא וארוך כזה"? ובעיקר - מה עובר על האנשים והאומות. גם המנצחות ובוודאי שאלו שהפסידו. לכן הספר מעניין כל כך. זו זווית חדשה (לפחות בשבילי) ויש שם מידע שלא הייתי חשוף אליו. מעורר מחשבה.. ובעיקר - איך עבר עם כמו העם הגרמני, מעם

שבת שלום לכל החברים.
שנת אפס מתיחסת לרגע מאוד מיוחד שבו תמה המלחמה האכזרית שידעה ההיסטוריה האנושית. יש האומדים את מספר קורבנותיה ב50 מיליון נפש!
יש היסטוריונים שמעלים את המספר בעוד כמה עשרות מיליונים ובטח אם סופרים בתוכם את מיליוני הקורבנות שנפלו הדרום מזרח אסיה, סין, יפן ומקומות אחרים באיזור.
אבל אני רוצה להתיחס לנקודה ספציפית אחת שאומנם מוזכרת בספר אבל ניראה לי שהמחבר מתיחס אליה אולי בקלות רא