הספר מומלץ למי שמכיר בסביבתו אדם הסובל מרמה כזו או אחרת של הפרעה טורדנית-כפייתית. בקריאה אפשר להרגיש משהו מן ה"רעש" הפנימי שמלווה את חייהם של הסובלים מן ההפרעה ועד כמה הוא משבש את חייהם ואת קשריהם עם אנשים אחרים. הספר גם מרמז לאפשרויות שונות להבנה של התפתחות התופעה הזו - תוצאה של טראומה קשה, ניסיון להרגיע חרדות לגבי החיים שאינם פועלים לפי חוקים מדויקים ומדידות. העולם נראה מקום בטוח יותר כאשר הסביבה ספורה ומדודה.
סוגיה אחרת שעולה בספר היא עד כמה התופעה הזו היא דבר שיש לטפל בו - האם להיות נורמלי או ממוצע הוא האידאל? ואם כן - כמה המצאות וחידושים ויצירות ספרותיות ומוסיקליות הייתה האנושות מפסידה אילו כל הבריות היו "נורמליות". את הזווית הזו ממחישה ההערצה של גרייס לממציא ניקולה טסלה, שסבל אף הוא מהפרעות דומות.
הנושא מעניין, אבל הספר לא כל כך, והעלילה די צפויה מראש (הגיבורה מכירה מישהו, מתאהבת, שוכחת חלק מן החוקים שלה, הבחור מנסה "לרפא" אותה, היא משתנה אבל מתפכחת ורוצה לחזור לאישיות הקודמת האמיתית שלה, הם נפרדים, הבחור מוכן לקבל אותה כפי שהיא).
בונוס קטן בספר למתעניינים באוסטרליה, כמוני. תמיד נחמד לקרוא ספר שבו החודש הקר ביותר בשנה הוא אוגוסט.


















