הספר "תשעה ימים" נכתב בהשראת הצילום שמופיע על גבי הכריכה שלו, שצולם במהלך מלחמת העולם השנייה, ומראה בחורה צעירה שנפרדת לשלום מחייל בתחנת רכבת. זה עורר בי אסוציאציה של תרגילים מהסוג שמקבלים בסדנאות כתיבה למיניהן, אבל התוצאה הסופית במקרה הזה נפלאה, מרגשת ובוגרת מאוד: סיפור בתשעה קולות, סיפור שנכתב מנקודת המבט של תשעה אנשים שונים אבל קשורים זה לזה שמתארים כל אחד יום אחד משמעותי בחייהם.

אהבתי את הא

בבית הורי היתה קופסת קרטון, לתוכה נדחסו תמונות שלא סודרו באלבום. תמונות בשחור לבן, מצולמות די מרחוק, ואם לא הכרת את המצולמים – בדרך כלל לא הכרתי אותם - לא ידעת מי הם. כילדה הסתכלתי מפעם לפעם בתמונות עם המצולמים האנונימיים עבורי, ואיתגרתי את עצמי לנסות לנחש מי המצולמים ומה הסיפור שלהם, בלי לשאול את מי שהכיר אותם.

<mark>טוני ג'ורדן</mark> לקחה תמונה כזאת ובנתה מסביבה סיפור מרתק בדרך לא שיגרתית. כולם מכירים א

באחד מהציורים של הצייר ורמר, בן המאה השבע עשרה, נראית נערה אלמונית. הפער בין בגדיה של הנערה, הנראים מתאימים לדלת העם של תקופת הציור, ובין מה שנראה כעגיל פנינה יוקרתי שהיא עונדת, יצר סקרנות אצל רבים. כך נולד הספר "נערה עם עגיל פנינה" ובו טרייסי שבלייה מנסה לתת לנערה זהות, למקם אותה בסביבתו של האמן ולהכניס מסגרת לסיטואציה שהביאה את הנערה לענוד את העגיל, ואת הצייר לצייר אותה. כך נפרשת בפני הקורא יריע

יצירת אומנותית מהיבשת האוסטרלית!
תחילת הסיפור בשנה היא שנת 1939-תחילת מלחמת העולם השנייה באירופה.
אירופה גועשת אבל באוסטרליה זה רק מתחיל...סוף היצירה בימינו.
מההיסטוריה ידוע שבמלחמת העולם השנייה אוסטרליה התגייסה לצידה של ברטניה במערכה נגד גרמניה הנאצית. כאשר היפנים החלו להשתלט על דרום מזרח אסיה ולהפציץ את צפון אוסטרליה, הכוחות האוסטרליים הופנו להילחם בחזית במזרח אסיה. עם התבוסה של היפנים על

משפחה זה דבר מסובך, מתוסבך וסבוך. ולכן הספר הזה הוא כ"כ מרתק ומעניין עבורי.
"חפירולוגיה משפחתית" משובחת, מותחת, מרתקת.

הספר מתאר יום אחד בחיי כל אחד מבני משפחת ווסטווי , משפחה אוסטרלית קשת יום. סה"כ -תשעה ימים.
יום אחד שהביא לשינוי, מהפך או הבנה עמוקה לגבי המשך חייהם.
הפרקים נעים בין תקופות שונות החל ממלחמת העולם השנייה ועד ימינו.
הספר הזכיר לי סוג של פאזל. בכל פעם נגלה עוד חלק, עוד סוד ו

חוויה ספרותית נפלאה,יצירת אומנות,במילה אחת נפלא.
רומן מקסים ,כתוב על ידי דמויות,כל אחד מהזווית שלו,שילוב דמויות,
עבר עם ההווה,לכל מי שירצה לקרוא ספרות מופת אז בבקשה,נולדה לנו פה יצירת מופת.
אני לא יכולה להפסיק לשבח,את כושר הכתיבה של הסופר.

ספר מיוחד, מרגש, מתפתח לאט, רומן שובה לב, ממליצה בחום!
הסיפור מתחיל בשנת 1939 באוסטרליה שנמצאת על סף מלחמת העולם השניה בשכונת פועלים קטנה בה גרה משפחת וסטווי וממשיך עד ימינו.
בספר מתוארים תשעה ימים, כל יום הוא פרק. כל פרק מתאר יום משמעותי בחייה של דמות אחרת: הנער קיפ, אחיו פרנסין, אחותו קוני,אמו, אביו, ג'ק השכן, שתי בנותיו של קיפ, הנכד של קיפ, אנאבל אשתו של קיפ.
פרקים מסויימים מתארים אירועים מה

הספר מומלץ למי שמכיר בסביבתו אדם הסובל מרמה כזו או אחרת של הפרעה טורדנית-כפייתית. בקריאה אפשר להרגיש משהו מן ה"רעש" הפנימי שמלווה את חייהם של הסובלים מן ההפרעה ועד כמה הוא משבש את חייהם ואת קשריהם עם אנשים אחרים. הספר גם מרמז לאפשרויות שונות להבנה של התפתחות התופעה הזו - תוצאה של טראומה קשה, ניסיון להרגיע חרדות לגבי החיים שאינם פועלים לפי חוקים מדויקים ומדידות. העולם נראה מקום בטוח יותר כאשר הסביב

ספר שמתיימר לעסוק בנושא כבד (הפרעה נפשית- שוני שדורש טיפול או מיוחדות מבורכת?) בדרך קלילה (מעיין קומדיה רומנטית). בשבילי זה לא עבד. הנושא מעניין, הכתיבה משעשעת אבל משהו בשילוב לא עשה לי את זה! הגיבורה היא בחורה עם OCD (טורדנות כפייתית) ועוסקת בספירה אובססיבית של כל דבר, ההזדהות איתה קלה מאוד ואפילו מטרידה שכן לא פעם נחתי מהספר ומצאתי את עצמי סופרת דברים חחחח:), הדמויות חביבות והספר זרוע בפרטי טריו