ספינות טרופותאקירה יושימורה15אתחיל בזה שזהו אחד מהספרים המדהימים/המשפיעים שקראתי. אינני יודעת מה השפיע עלי יותר. מה טלטל את נימי נפשי ומה השאיר חותם עמוק בליבי.... אני חושבת שכל הספר , מתחילתו ועד סופו עשה זאת. אני חושבת שמה שתרם לספר הזה להיותו אחד הספרים הטובים היא הכתיבה המרוחקת של אקירה יושימורה, כתיבה אוביקטיבית ונטולת רגשות , נטולת נקיטת עמדה, נטולת ביקורת. בנוסף, החיים הקשים של אנשי הכפר, ההתמודדויות עם פגעי החיים ועם הרצון לחיות ככ נוגעים ללב ככ עדינים בשבריריותם... אינני יודעת מה אכזרי יותר. הרצון של בני הכפר לבוא או פונה סמה, או למרות שקבלו לידיהם בני הכפר בגד משומש, נגוע במחלה שמחו שמחה אמיתית, התרגשו כילדים והסתפקו בזה. במהלך הקריאה שכחתי לרגע שילד בן 9 מספר את הדברים, הבגרות שלו, הרגישות שלו, קנו את ליבי ומוחי הייתי שבויה בו. כשנזכרתי הסתכלתי בבני, בן 8 וחצי, שהתנהלות חייו שונים ככ מחייו של איסאקו, ששמחה ועצב היו שזורים זה בזה. שמחתי שחייו קלים יותר, מלאים באהבה ורגישות. שמחתי שהוא בטח לא צריך לדאוג לבני משפחתו שמא ימותו מרעב. נעצבתי כי חייו המלאים כל טוב, לא מוערכים מספיק, כי הוא רגיל לקבל הרבה דברים. כי לפעמים הפשטות מופלאה.. נהניתי מאוד. ממליצה באהבה...
נערה מברליןג'ייק ווליס סימונס13סגרתי את הספר ונשארתי עם תחושה כואבת וקשה... הרהרתי על רוזה - הנערה מברלין. הרהרתי על ילדי ה ״קינדרטרנספורט״ שנשלחו ללא קרובי משפחה ללונדון כשהמטרה היא להציל אותם. עצוב. כואב. מעטים ניצלו. רבים מתו. הספר כתוב בצורה טובה בעיני. מרתק, אמין, מרגש. כשהתחלתי לקרוא אותו חשבתי לעצמי , עוד ספר על הנושא הכואב. האם ידמה לאחרים? להפתעתי, הוא נגע בצורה אחרת בנושא. הוא הצליח לרתק אותי, ללמד אותי, והחשוב , לרגש אותי. ממליצה מאוד.
הנסיך הקטן - מהדורה מיוחדת לרגל 70 שנה לצאת הספר אנטואן דה סנט-אכזיפרי (אכזופרי)10הנסיך הקטן- ספר נצחי. חוגג 70 שנה ותקף ורלוונטי כאילו נכתב אתמול. כמובטח , על גבי הכריכה כתוב ״בעל תובנות עמוקות ובלתי נשכחות על עולם המבוגרים, על החיים ועל האהבה״. קניתי את הספר לילדיי, שיספגו קצת ספרות אחרת.... ואני מצאתי את עצמי קוראת בו שוב, מקריאה לקטן ונותנת לגדול לקרוא. בכל קריאה ישנן תובנות חדשות נוספות. הדיכוי של המבוגרים לדברים רוחניים כמו ציור, הריצה אחר הדברים הגדולים והתעלמות מהדברים הקטנים החשובים באמת. אי ראיית המבוגרים את היופי וההנאה מרגעים קטנים, ממחוות קטנות... ועוד ועוד. מדהים ומומלץ מאוד !!!
שמי מספר ארבעטינג-שינג יה13״מהפיכה תרבותית״ - צמד מילים שלא מסתדר לי. אוקסימורון ממש. היכולה להיות מהפיכה תרבותית? ניתן להפוך את התרבות על פיה? ניתן למחוק את התרבות וליצור חדשה? הרי תרבות מתבססת על שכבות, על עברו של עם. עד כה, לא נתקלתי לצערי בהפיכה תרבותית חיובית. בכל אותן מהפיכות ראיתי רק צער, הרג, אובדן וכאב לב של אותם אנשים, של אותו עם. טינג שינג יה מספרת על חייה כבת עשרה בזמן המהפכה התרבותית בסין בשנות ה 70. בגלל המהפכה זכתה טינג שינג לחיי עוני, לחיי עבודה בחוות אסירים רחוק מביתה. בגלל המהפכה זכתה מספר 4 (רביעית מהאחים במשפחה) בשיעור של השפלה, חוסר נאמנות, בדידות ואבסורדיות. אבסורדיות כי מה שהיללו אתמול כבר לא רלוונטי היום. אבסורדיות כי ״נאה דורש נאה מקיים״ לא היה קיים בהתנהלות של המנהיגים בסין. מה שאנשים נאסרו עליו ונענשו היה מקובל בהתנהלות של המנהיגים. של האחראים. של השומרים. כאבתי מאוד על חייה של טינג שינג ועל חיי הסינים. הבנתי שצדק לא קיים. (נכון יותר להגיד שצדק לא קיים גם שם) ניסיתי להבין מה מטרת אותה מהפכה? הרי לבטל מעמדות לא ניתן. תמיד ישנה היררכיה כזו או אחרת. תמיד יהיו מקורבים יותר ומקרובים פחות. חוץ מכאב, הרג והרס לא יצא שום דבר מאותה מהפכה. בזמן הקריאה חשבתי על המהפכה בסוריה. מי משלם בסוף את המחיר עבור חילופי השלטון? העם הפשוט הנושא בעול. עצוב...
אהבת שאולאלי עמיר13היה לי חבר בעבר הרחוק, סמך טית (ספרדי טהור לפי מילון הסלנג. יהודים שחיו בארץ ישראל מאות שנים). ממוצא עירקי היה. ירושלמי. דרכו הכרתי את ״התרבות הירושלמית״ את המאכלים, מחנה יהודה,את היהדות וחיי המשפחה של הזמן ההוא, הרחוק, של שנות קום המדינה. הוא הכיר לי את רחובותיה של ירושלים, את מקומות המחבוא שילידי העיר מכירים. אלי עמיר החזיר אותי לירושלים של אז... לחיים בארץ ישראל של שנות ה 60-70. אל הציונות ואל אהבת הארץ ללא מרכאות וללא אירוניה. התרגשתי לא פעם אחת. התרגשתי מהאהבה הצעירה והתמימה. התרגשתי מהכבוד והאהבה שרכשו לארץ ישראל הצעירה. התרגשתי מהיחס והכבוד שנתנו למשפחה, לחברים ולמדינה. הדברים מתוארים בפשטות וללא ציניות . אהבה אמיתית. אהבה אמיתית לחברה, לחברים, למשפחה ולארץ ישראל. עמיר, משכיל לשזור את המצב הישראלי פלשתיני מרגע הכיבוש ועד לרגע שנצטרך לוותר על הרעיון של ישראל השלמה תמורת אי מלחמה. היופי, שאין הוא מוותר על הציונות ואהבת הארץ לצד השלמה שישראל תיהיה שלמה גם ללא חלק מאדמתה. לכל מי שרוצה לחוות את ישראל של פעם, לכל מי שחסר לו משהו בישראל של היום. להכיר את מלח הארץ וגיבורי הדור שעליהם גדלנו. ממליצה בחום לקרוא. פשוט תענוג.
שחף שחוררינת קליין30כשהגיעה העלייה הרוסית לארץ, שרתתי בצבא. בזמן הזה ניסו הורי למכור את ביתם בשכונת נוה שאנן בחיפה. שנים שגרנו בו. כמעט ולא היתה תחלופת שכנים מסביבנו. ואז הגיעה העליה הרוסית. עולים שדברו עברית בשגיאות ועם מבטא נוראי, יצאו ממכוניתהם החדשות שנרכשו כהטבה לעולה חדש. הסתובבו בבית וניסו להוריד במחיר. פעם אחת בזמן שמשפחה זרה שוטטה לי בבית ולאחר מומ על המחיר ותחינות שיקר להם, יריתי לעברם ״אז לכו תגורו באוטו״ . הורי הסתכלו עלי בתדהמה, אני, ילדה מנומסת שכזו מפגינה כעס על אנשים שלא עשו דבר. כן. כעסתי עליהם. כעסתי על כל העולים שעלו וקבלו הטבות בן רגע בעוד שהורי עבדו שנים וחסכו לרכב חדש. אני מודה כעסתי על המדינה. כעסתי על כולם. כן , ראייתי היתה צרה ואגואיסטית. באותם רגעים לא חשבתי על הקשיים של העולים החדשים, לא הבנתי את ההרגשה של לעזוב הכל ולעבור לארץ זרה. כעס ילדותי. אני יודעת ומודעת. לאחר התקרית המביכה, קלטתי מה בעצם עובר עליהם. לכמה דברים הם צריכים להסתגל. ב״שחף שחור״ החזירה אותי רינת קליין לאותם רגעים... (לא הכועסים (-: ) לחיפה, לבית ההורים, למראות הארץ ישראלים. לתחושות שליוו אותי לפני ואחרי ״התקרית״. שמחתי להיוודע לחיים שם, ברוסיה הרחוקה והקרה. נהניתי מאוד מהספר. מהמתח השזור בו, מהאנושיות ומהמשפחתיות ששוב הוכיחה שאין לה תחליף. צחקתי על סבתא רוזה, הערצתי את מארק וכאבתי על סשה. כבר כתבתי שאהבתי ..?
והיום איננו כלהצ'ינגיס אייטמטוב24במה אתחיל? קראתי את הספר המדהים והמיוחד בזה. קראתי את הביקורות והתשבחות של הקוראים. הזדהיתי עם מה שכתבו, הרגישו, חשבו על הספר. אז כן. זה ספר מיוחד מאוד. מעטים הספרים שאני אוכל לכנותם ״מיוחד״. יש בו ככ הרבה... ככ הרבה נושאים הספר מעלה. ככ הרבה מחשבות הוא פותח. אייטמטוב סופר גדול. קראתי גם את נמר השלג שלו. יחד עימו חייבים לציין את המתרגמים לעברית שעשו עבודה נהדרת. השתמשו במילים ובשפה שהאוזן אינה רגילה לה, אך מתאימה להפליא לתקופה. 3 ציטוטים משכו את תשומת ליבי. 1) ״ כמה רב חלקו של אדם בעולם, וכמה מעט״.... כמה ממצה המשפט הזה. נחייה חיים שלמים, נחווה חוויות, קשיים ושמחות. נעשה דברים, ניצור וניבנה. כמה מעט... 2) ״אם לא נלך בוודאי לא יקבלו. אבל אם נדרוש יקבלו. ועל כל פנים המנהל הגדול בכבודו ובעצמו יוכל לצאת אלינו. הרי הוא לא הר שלא זז ממקומו ״. איזו ראייה פשוטה ונכונה. אם לא נגיד/ נעשה לא יידעו. וגם האדם הבכיר ביותר בכל ארגון הרי הוא אדם... 3) ״יוצא שאתה חי רק בשביל התחת שלך עצמך. בדיוק כך. מה חשבת? לך זה פשוט - מי אתה? אפס מאופס. אבל אנחנו צריכים לדאוג קודם כל לתחת שלנו עצמינו כדי שיהיה מתוק בפה״. מוכר מחיינו העכשוויים?? כמה מצער... הפכנו לחברה כזו. עם הציטוטים והתובנות האלו מקווה לעולם טוב יותר. אני אעשה את חלקי בעניין....
הדברים שאני רוצהגרגואר דלקור9ככ הרבה דברים אני רוצה... לו היו לי כמה מליונים... לו הייתי זוכה בלוטו אפילו בכמה מאות אלפי שקלים זמינים. הייתי משפצת את הבית ( מחליפה מטבח, אמבטיות , בונה אח בסלון לימי החורף הקרים), הייתי נוסעת לחו״ל. אמריקה, אפריקה. הייתי קונה בית (נדלן להשקעה ולילדים) הייתי שומרת קצת לימי הגיל השלישי... חשבתם מה אתם הייתם עושים? לזוסלין זה קרה. היא זכתה בלוטו וכמוני, גם לה היו רצונות. היו חלומות. ומה עכשיו? השינוי הגדול? בתחילה הצטייר כספר קליל, אך כשסיימתי אותו חשבתי לעצמי האם הדברים החשובים לנו בחיים זה נושא ״קליל״? הספר בעצם מדבר על הדברים שגורמים לנו אושר, על הדברים שאנחנו מעריכים. הוא בעצם קורא לנו לבחון מחדש את רשימת הדברים שאנחנו רוצים... באמת רוצים מהחיים. הספר הזה נפלא בעיני!! נקרא במהירות, מובן ופשוט ובעיקר מעורר מחשבה... והרי ספר המעורר מחשבה שווה שיהיה לו מקום ראוי על מדף הספרים.
איפה את, ברנדטמריה סמפל9נשארו לי עוד 5 עמודים. אני מפסיקה את הקריאה. מעיינת שוב בעמודים שקראתי. קוראת שוב את הכריכה האחורית. מהנהנת בראשי. אכן כל מה שהובטח לי , קויים. לא רוצה שהספר ייגמר. משהה לעוד כמה רגעים את קריאת הסיום של הספר. המערכה האחרונה. יש לי וידוי, לא הרגשתי כך כשהתחלתי לקרוא את הספר. עיינתי בו וראיתי שהוא כתוב בצורת מכתבים, מכתבים ומכתבים. התבאסתי, לא התחשק לי פורמט מוזר. עם הרגשה זו התחלתי את הקריאה בספר. ככל שהתקדמתי בקריאה נהניתי מאוד מבחירתה של סמפל בתצורה של מכתבים. למדתי על סיטואציה אחת מזוויות שונות. פשוט גאוני. זהו ספר שנון ומרגש על האופן שבו אנו חיים כיום. מריה סמפל שוחטת את כל הפרות הקדושות בחברה האמריקאית. היא יורדת על המשפחה האמריקאית המושלמת, הקהילה האמריקאית בשכונה, ההיי טק, קבוצות התמיכה הרבות והתרבות החומרית. הספר מרגש, מצחיק ומעורר מחשבה. אני מאוד נהניתי. ספר נהדר.
רודף העפיפוניםחאלד חוסייני7את הספר קראתי בשלושה ימים, היה קשה להניח אותו ולעשות הפסקה. ספר לא קל לעיכול, יש סצנות קשות ומאוד מרגשות, ולא פעם מצאתי אותי עם דמעות בעיניים. הספר מספר על אמיר וחסן, ספק אדון ומשרת, ספק חברים. מי שלא רוצה ספויילר שלא יקרא את ההמשך, אולי יהיה אחד כזה. הספר מתחלק לשלושה חלקים: החיים עד שאמיר זוכה בתחרות העפיפונים, החיים עד הבריחה והחיים בארה"ב. אנו מתוודעים לחיים של אמיר וחסן, על נאמנות אין סופית ואמונה של חסן שהכל יחזור לקדמותו והחיים יחזרו להיות טובים. ספר שגורם לשאלות של מי אני? עד מתי להיות נאמן וכמה? האם יש סודות שכדאי לספר? יש שאלות של מה היה קורה אם.....אם הסוד היה מתגלה מוקדם יותר? האם חסן ואביו היו ניצלים? האם אמיר ואישתו "נענשו" בנושא הילדים? בספר יש לא מעט הפתעות ואירועים מפתיעים, שגורמים לעלילה להיות מאוד מרתקת.
רודף העפיפוניםחאלד חוסייני25קירגיסטן, טורקמניסטן, טג'יקיסטן. אילולא אסון התאומים כנראה שאפגניסטן הייתה בשבילי עוד ארץ עלומת שם. את ההיסטוריה שלה הכרתי החל משנות האלפיים, ורק בזכות הספר נחשפתי אליה ביתר שאת – לתרבות ומנהגיה, לחלוקה האתנית (פאשטונים והאזארים) והדתית (סונים ושיעים), ולחילופי השלטון ומשמעותם (החל ממונרכיה, עבור בקומוניזם, וכלה במעוז הטאליבן). הסיפור מתחקה אחר חייו של אמיר, בן למשפחה מיוחסת בקאבול של לפני המלחמה. אנו עדים ליחסיו המורכבים עם אביו, עם עצמו ועם חסן, חברו-משרתו ההאזארי. ההיררכיה החברתית מושרשת באמיר, הוא חש עליון על חסן במעמדו, אך נחות ממנו באופיו וביחסיו - חסן מסתמן כמוכשר ונבון מאמיר (על אף שמעולם לא רכש השכלה) וכמושא לחיבתו של אביו (גיבורו הנערץ של אמיר). קאבול מתוארת כעיר ססגונית וקסומה, אולם זוהי קאבול של העשירים. בתיאורו אותה ובכתיבתו ככלל, לא מן הנמנע ששאב חוסייני השראה מחייו, שכן בדומה לגיבורו, גם הוא נולד בקאבול למשפחה מיוחסת, שמצאה מפלט בארצות הברית. כתיבתו של חוסייני מרשימה, תיאוריו מדויקים ונעימים. הוא מיטיב לחתום את פרקיו כך שהלב נחמץ אך צמא לעוד. חוסייני משכיל לעורר חיבה כלפי חסן, ובכך להכיננו אט אט לאסונו. כך גם בהצדקת רגשי הנחיתות של אמיר, על מנת לרכך את תגובותינו למעשיו. אני מתקשה למחול לאמיר על פחדנותו והוספת החטא על פשע. חלפה בי המחשבה שמא בהמשך יתבהר כי הוא זה שעבר בעצם את האסון, והיפוך התפקידים אינו היה אלא מנגנון הגנה. הסופר מדגיש את הצביעות בפטריארכיה של התרבות האפגנית המסורתית (גם על אדמת ארה"ב), ומבקר את גינוני גאוותה מלאי השקרים. כמו כן, אינו חוסך בדעתו על השלטון הדתי במולדתו (תוך הדגשת השוני בדרך בו מוצא אמיר את האמונה). לוחם העפיפונים ורודף העפיפונים (אמיר וחסן). סמליות של אדון ושוליה, שהתהפכה בסופו היפה של היצירה. התפניות בעלילה היו צפויות לדידי, אם כי עדין איכותיות ותורמות ליצירה. ספר משובח, מומלץ (אם כי לא לבעלי לב חלש). ארבעה וחצי כוכבים.
רודף העפיפוניםחאלד חוסייני23"גודל הציפייה, כגודל האכזבה". אין משפט יותר מדויק שיכול לתאר את התחושות שלי כלפי הספר, בדיוק כמה דקות אחרי שסיימתי לקרוא אותו. את עיניי שמתי על הספר לפני כ-6 שנים. התנדבתי בספרייה הציבורית, וכל אדם שהחזיר את הספר, רק דיבר בשבחיו. הספר היה בכל מקום: בטלווזיה, באינטרנט ובעיתונות. המליצו לי לחכות עם הספר, אמרו לי שאם אני רוצה לחוות אותו כמו שצריך, ולהתרגש ממנו, אני צריך לחכות כמה שנים כדי שאתבגר. ואני כמובן חיכיתי, רציתי לחוות את הספר כמו שכולם חוו אותו, רציתי להרגיש ולהתרגש כמו כל אחד שהחזיר את הספר ואמר לי שבכה לפחות פעם אחת. חלפו השנים, ובסופו של דבר התגלגל הספר לידי, ואני התחלתי לקרוא אותו בציפייה כה גדולה! וכך ככל שהתקדמתי עם עמודי הספר, התלהבותי הלכה ופחתה. נקודה חיובית שגרמה לי להמשיך ולקרוא היא שהספר הוא בין הבודדים שבאמת גרם לעולם להבין מהי אפגניסטן חוץ ממדינה שגרמה לאסון התאומים, מהי ההיסטוריה שלה. הספר נתן לאנשים להסתכל במשקפיים אחרות על המדינה, ועל זה מגיע לסופר שאפו. חוץ מזה, הרגשתי שאני קורא טלנובלה שבמקום ספרדית מדברת פרסית. הספר נופל כל פעם לקלישאות אחת אחרי השנייה, וכל זה למרות שהדמות הראשית - אמיר, מספר איך המרצה שלו לספרות היה אומר לכיתה כל פעם לברוח מקלישאות, ולא ליפול אליהן. אבל איכשהו הסופר הצליח להעביר את הקורא עלילה רצופת קלישאות הן בעלילה, והן בכתיבה. אחד מהמאפיינים הבולטים הוא "גילוי העתיד". הסופר כמעט כל פרק מספר לנו ברוב טובו, מה יקרה בעוד כמה עמודים, לדוגמה: לא ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאני אראה אותו. לא ידעתי שרק עוד שנה אוכל מזון מוצק. לא ידעתי שהמילה הבאה שהוא יגיד תהיה רק עוד שנה. וככה כל פרק בעצם הוא פרומו לפרק שיבוא אחריו... מה שמבטל את תחושת הקיצ'יות מפעם לפעם, הם התיאורים הגרפים המזעזעים שקורים באפגניסטן של שנות ה2000, מה שמוביל את הקורא למסע של - בכי, בחילה מתיאור גרפי מזעזע, ובחילה מרוב מתיקות. אם יש אנשים שאוהבים את הז'אנר הזה שבו הסופר מנסה בכוח לגרום לקורא לבכות, ולהרגיש התרוממות רוח, מוזמן בחום רב לקחת את הספר הנ"ל ולהינות, מובטחת לו חוויה בלתי נשכחת!
רודף העפיפוניםחאלד חוסייני0חאלד חוסייני כותב עמוק מהלב ומצליח לגרום לקוראים שלו להרגיש כאילו הם נמצאים במקומות בהם מתרחשת עלילת ספריו. הכתיבה שלו מרגשת עד מעמקי הלב, גם בחלקים הפשוטים והיומיומיים יותר של הסיפור. פשטות סוחפת. הוא מצליח להעביר את ״חווית״ החיים הקשים באפגניסטן האהובה עליו, כאן בספר הזה ובספריו האחרים. הדמויות שלו נכנסות אל תוך הלב מהר ונשארות שם, הרבה אחרי שקריאת הספר מסתיימת. סופר ייחודי ומרגש!
רודף העפיפוניםחאלד חוסייני16ההאזנה לספר זה גרמה לי לעונג רב. הקריין מעולה. והספר הגיע כל כך במקום אחרי הכבדות של הספר הקודם. נשביתי בקסמו ובסגנונו של חאלד חוסייני, תיאורי הנוף, האווירה ויותר מכל התכונות האנושיות של גיבוריו הראשיים. העלילה לא גרמה לדמעות להיקוות בעיניי, אך תחושת המחנק בגרון עלתה שוב ושוב עם התפתחות העלילה. שני תינוקות בעלי מעמדות שונים אך גורל דומה, איבדו אם אימם בנסיבות שונות, יונקים מאותה מינקת האזרים. התינוק האחד ממעמד "פשטוני" (האליטה של אפגניסאן) ושמו אמיר והשני "האזרי" (מעמד הנמוך של אפגניסטן) ושמו חסן.גרים יחדיו הראשון בבית מכובד כיאה לאדון, והשני בחצר האחורית הראויה למשרת בשכנות לביתו של באבא (אביו של אמיר). השניים הללו גדלים והופכים לחברים קרובים, כמעט כמו אחים. בקאבול נערכת מדי שנה תחרות עפיפונים, חסן הינו אלוף בהעפת עפיפונים והפלת המתחרים. בשנת 1975נערכת תחרות נוספת, אשר בה אבין של אמיר מקווה כי בנו ינצח בתחרות, ואומר לו זאת בפניו. אמיר במהלך התחרות נחשף לאירוע מזעזע, אשר קורה לחברו הטוב. הפחד או הרצון לנצח בכל מחיר משתק אותו מכל מעשה או אמירה. באי עשייה זו הוא לוקח עימו את הסוד האפל , אשר מייסר אותו לאורך התבגרותו וחייו. העלילה וההתפתחויות השונות מתרחשות לאורך מהפכי השלטון במדינה ענייה זו , מהפכים רבים כל אחד מהם מדרדר את מצבה של המדינה והאזרחים מטה. רעב, אבדות, הרס והגירה/בריחה של אזרחים מחוץ למדינה. הדמויות הראשיות , מכילות ניגודים. לדוגמא אמיר הינו עשיר, אך נמצא במאבק מתמיד לקבל את אהבתו של אביו, משכיל יודע קרוא וכתוב. לעומתו חסן, הינו נאהב אך חסר כל, אינו יודע קרוא וכתוב. זוהי עלילה מהנה ביותר, המבוססת על כבוד, שקרים, סודות, אהבה, מזון. נהניתי מאוד להאזין. ממליצה בחום. הקריין תום גראציאני מעולה.
רודף העפיפוניםחאלד חוסייני15הספר מושך כבר מהעמוד הראשון עד העמוד האחרון... ספר עצוווווב עד בכי..הוא בדיוק כמו באר חשוך וקר שכל מילה בו מובילה אותך לתוכו יותר ויותר עד שתמצא את עצמך קפוא בעומק ורוצה פשוט לבכות ולצעוק... אישית הספר הכניס אותי לדכאון עמוק... "חסן העביר שרוול על פניו, ניגב ריר מהאף ודמעות..." "אני לא יודע מה עשיתי, אמיר אגא. הלוואי שהיית אומר לי. אני לא יודע למה אנחנו לא משחקים עוד..." "סוהראב הרים את ידיו והסתובב לאטו. הוא נעמד על בהונותיו, הסתובב בחינניות, ירד על ברכיו, הזדקף והסתובב שוב. ידיו הקטנות נעו במפרקים, אצבעותיו נקשו וראשו היטלטל מצד אל צד כמו מטוטלת. רגליו רקעו על הרצפה, והפעמונים צלצלו במרמוניה מושלמת לקצב בטאבלה. עיניו היו עצומות כל הזמן." "בשבילך, אלף פעם ויותר"... והנה כל המשפחה כבר בחדר שלי שואלים למה אני בוכה?!!! הספר כתוב יפה בצורה משפיעה ונוגעת ללב.. כתוב על איך אנחנו לא יכולים להנתק מהעבר שלנו ואיך תמיד העבר חוצב את דרכו החוצה בציפורניו אל ימינו... ומדבר על הקשר החזק בין האב ובנו ומה יכול הבן הקטן לעשות כדי לנצח בחיוך מאביו.. הספר מראה לנו עד כמה יכולה החיים להיות אכזרית...
רודף העפיפוניםחאלד חוסייני13קשה לקריאה ושווה קריאה - - - מקפיץ את העורק הראשי מהשתוממות, תדהמה ומבוכה. מעורר שרעפי כאב ותהיות באשר לנאמנות - האם יש לה גבולות? מהי בגידה? האם היא רק בזולת?, מה שובר את האדם ומה מעניק את יכולת ההתמודדות, הבחירה והשינוי? מה וכמה נדרש על מנת להעיז, לרצות לסגור מעגלים - - - כאן מסעירה ההתמודדות של אמיר, אחרי שקיבל טלפון מרחים המזמין אותו לצאת למסע שיכול לתקן עוולות. טלפון שהרעיד את מיתרי חייו ה'שקטים' קורא לו למשימה נפשית, פותח פצע שספק אם הגליד והוא בוחר לצאת למסע לא קל אבל אולי ימתן במדת מה את המשא הרובץ על חוליותיו. כתיבה כואבת וכובשת, מכניסה לעולם לא מוכר (לי לפחות) ומפיצה ניחוחות שואבים.
רודף העפיפוניםחאלד חוסייני12ספר עוצמתי ומטלטל הלוקח מקום בקאבול בירת אפגניסטן. אמיר הוא פשטוני וחסן הוא הזארה אך פרטים אלו לא מפריעים לשניים להתיידד מרגע היוולדם לפחות עד גיל ההתבגרות שלהם. הם משחקים מדברים ממש כמו שחברים אמיתיים עושים ביום יום. במהלך קריאת הספר התוודעתי לארץ רחוקה ולא נודעת שתרבותה שונה כליל מהתרבות שלנו וגם לסיפור עצוב אודות בגידה, חברות שנגנזה ואפילו מוות...ספר חזק בהרבה מכל הטלנובלות שאישתי אוהבת לצפות בהן.