כשקראתי את ספרו של פרופסור אהרוני פקדה אותי תחושה המאפיינת קריאת כמה מן הספרים האהובים עלי ביותר. מדוע אני לא כתבתי את הספר הזה? ובכן, מתברר כי צריך להיות אהרוני בכדי לכתוב בקלילות כזו על אותם נושאים שכה קרובים ללבי.
הספר הוא ספר עיון. הוא מוצא מבנים מתמטיים בשירה, מה שנעשה כבר על ידי אחרים, ומוסיף ומדמה את המתמטיקה לשירה שקפאה. לשון אחר, אהרוני מוצא מוטיביים שיריים ביצירות מתמטיות, ובכך ממקד את העין לא אל הנכונות המתמטית, אלא אל היופי שבה.
כל מי שעסק אי פעם במתמטיקה מכיר את מושג היופי. יש הוכחה יפה ויש מסורבלת. יש מבנים מרהיבים ויש טכניקות שגרתיות. יש טיעונים המשתמשים בתלי-תילים של משפטי עזר, ולעומתם יש הנוקטים באיבחה חדה של הגיון, המעלה חיוך שמחה אצל הקורא. גם בשירה היופי הוא מושג ראשון במעלה. שיר טוב נבדל משיר סתמי בדבר אחד: יופי. יופי זה יכול להיות יופיו של רעיון, או יופיה של הצגה, או יופיה של חריזה מפתיעה. אחת היא כיצד בא היופי לכדי ביטוי, אך עליו ורק עליו תעמוד השירה הטובה.
הספר מראה בלשון השווה לכל נפש את המשותף ליפה ולמתמטי, את מה שהיופי והמבנה חולקים ביניהם. אין צורך בידע רב במתמטיקה, אהרוני כותב באופן המספק לקורא כל ידע נדרש. אין צורך בידע מוקדם בשירה, גם כאן מובאים ציטוטים ופרשנויות של קטעי השירה הרלוונטיים. אך יש צורך לקרוא בלב אוהב יופי, לב המעריך את אידיאל היופי והמתפעם מול התגלותו.
בין היצירות המוזכרות ניתן למצא משיריהם של נתן אלתרמן, ביאליק ויהודה עמיחי. אלו לצד פסגות מרהיבות משל קנטור, גדל ואוילר. מאחר ואנשים רבים מכירים היטב הן את אלה והן את אלה, ניתן לשאול מה תועלת יש עבורם בקריאת הספר. התשובה נעוצה בקישורים היפים והמקוריים שעורך אהרוני ביניהם. בכדי לערוך אותם יש צורך בנשמה של מתמטיקאי ובנשמה של משורר, אחת מהן בלבד לא תספיק. כפי שטען קרל וויירשטראס "מתמטיקאי שאינו גם קצת משורר לעולם לא יוכל להיות מתמטיקאי מושלם". נראה כי כותב הספר התברך בנשמה יתירה משני הסוגים, והערה מנשמתו זו לכל עמוד ועמוד בספרו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
