ביקורת ספרותית על היהודי האחרון [הוצאה ראשונה] - איור העטיפה:יורם קניוק מאת יורם קניוק

---

אני גליתי את כתיבתו של יורם קניוק כשספרו "החיים על נייר זכוכית" יצא לאור, ומעבר להנאת הקריאה בו (בניגוד לאחרים שהמלצתי להם לקרוא בו) נהנתי מהחיבור שלו למוסיקת הג'אז, מה שמן הסתם העלה את קרנו בפניי, כי אני ממש אוהב לקרוא מספרי דור הביט. מנקודה זו המשכתי לקרוא ספרים נוספים שלו, גם את "על החיים ועל המוות" שתוכנו לא הכי קל ועוד מספר ספרים שקניוק כתב.

היה לי הרושם שגיליתי סופר שבאמת כל ספר שלו יצליח לרתק אותי, אבל לצערי לאחרונה בעקבות הסידרה "נבלות" נפלתי. לא רק שלא הצלחתי להתחבר לסידרה, אלא שהתחלתי לקרוא במקביל לה את הספר החדש שלו 'תש"ח' ואני לא מצליח להבין מה הוא מספר שם, מנסה בעודף תיאורים (כשצורת הכתיבה מתאימה יותר לכותבים אחרים, ולא לאחד ברמה שלו שחשבתי שהיא גבוהה יותר) לשבור מיתוסים על מלחמה שיצאה ממנה אין ספור סיפורים, אבל כפי שהוא אמר באחת מהראיונות שהעניק הוא מביא אותה ברוח של ימינו, כפי ששום סופר עוד לא הביא אותה.

שמחתי באותו ראיון שהוא העיד על כך שהוא נמצא בתקופה טובה של חייו, במיוחד אחרי ספרו "על החיים ועל המוות" שנתן תחושה שהוא ממש נמצא על קו התפר שבין החיים והמוות, כנראה שגם בספר הזה הוא העניק יותר מדי תיאורים.

אני בדרך כלל לא נוטה לקרוא שני ספרים יחד, אבל הנחתי את הספר בצד והתחלתי לקרוא גם "היהודי האחרון" ושומו שמיים גם שם למרות שההקדמה לספר מאת עוזי וייל הבטיחה שזה ה-ספר של קניוק לצערי לא מצאתי בו אותו קניוק שחשבתי שמצאתי בזמנו, וכלכך אהבתי. אז אפשר אולי לומר שכתיבתו היא רב-גונית, ואני אוהב רק גוון מסויים ממנה שמי יודע אם אני לא טורח לחפש עוד ממנה. עם זאת אני לא אומר שאני נוטש בזאת את הקריאה בספריו, אבל אני כבר נוטה להאמין לאותם קוראים ששוחתי איתם בעבר ואמרו לי שאי-אפשר לדעת מכתיבתו של קניוק אם הוא באמת הכיר באופן אישי אמנים גדולים כמו את נגן הג'אז, צ'רלי פארקר או איך לומר את זה בעדינות רק אחד מתוך דמיונותיו.

- דבריי אלו נכתבו במקור כתגובה לפוסט "כתב החידה של "היהודי האחרון" שאלי אשד העלה בבלוג שלו.
קישור

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על היהודי האחרון [הוצאה ראשונה] - איור העטיפה:יורם קניוק