ביקורת ספרותית על היהודי האחרון [הוצאה ראשונה] - איור העטיפה:יורם קניוק מאת יורם קניוק
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 29 באוקטובר, 2015
ע"י מיכאל


"היהודי האחרון" של יורם קניוק מציג בפנינו נקודת ראות אחרת "היסטוריה אלטרנטיבית" לזו המוסכמת עלינו. גישתו יוצאת מנקודת ראות שונה לגבי יהודים ויהדות ונוגעת בכל אחד מאתנו הוא מתיחס בין השאר למחנות ההשמדה , ראשית ההתיישבות, להתישבות הציונית לדורותיה ומלחמות ישראל.

גבור הספר אבנעזר, הצבר הראשון במושבה בארץ ישראל. נוסע לאירופה לחפש אחר אביו ונכנס למלחמת העולם השנייה ולמחנה השמדה, הוא משוכנע שהוא היהודי האחרון,
(יהודי אחרון - אולי ניסיון לענות על השאלה הבסיסית ביותר מי הוא יהודי-מנקודת ראות חילונית, זו סוגיה מתריסה קשה,מכאיבה ומסובכת וקובעת מאד לגבי עתיד העם היהודי בימים אלו עוסקים בכך בעיקבות כתבות ששודרו בטלויזיה בנושא וזה ה"טריגר" שלי לכתוב ביקורת על הספר הזה. קראתי אותו לפני זמן רב וחזרתי לעיין בו בימים אלו).
גבור הספר במודע מחליט להשתחרר מזיכרונותיו הפרטיים ,ועובר לזכרון קולקטיבי הוא מאזין ליהודים שסובבים אותו במחנה. הוא הופך להיות "מוקד מידע" ועדות. הידע שצובר על תולדות היהודים משנה את תפיסתו מתת-אדם כפי שחש במחנה לאי-אדם, לאדם בלא תכונות וללא עבר אישי. בדרך זו מצליח לשרוד. כשמסתיימת המלחמה יחד עם שמואל בנו סובב במועדוני לילה מפוקפקים, מופיע לפני הקהל, שהוא כביכול משוחרר וחסר עקיבות.
בנוסף סופר גרמני מצליח, שהנאציות אינה זרה לו מבקש לתעד את קורותיו של "היהודי האחרון". לשם כך הוא משתף פעולה עם אב שכול, שמתענה בגעגועיו לבנו שמת בקרב במלחמת השחרור. את העדות על מותו של הוא מבקש להשיג מבנו של אבנעזר בועז, שלחם אתו, אולי הציל אותו ואולי ההיפך. בועז מספר להורים השכולים את סיפורי הגבורה שהם מבקשים לדעת. הוא הופך את המתים לטובים, מפני שבמדינת ישראל, המתים בקרב תמיד טובים, והטובים תמיד מתים בקרב. הוא מנהל "תעשייה" של כאב ואובדן. זהו פרק נוסף בהסטוריה היהודית שעוסק בו.

קניוק משלב בכתיבתו מציאות היסטורית, מיתוס ,בדיון, אבסורד, כמרכיבים של מציאות אלטרנטיבית לזו שחונכנו אליה.
תחושתי שקניוק נוגע בנרטיבים המרכזיים שמחזיקים אותנו יחד ושאנו מחנכים על פיהם ומנסה להראות עד כמה אינם מדוייקים.
הספר מתאים למי ש"מתנדב" להכנס למבוך של הסופר המורכב הזה. אישית היה לי קשה ולא תמיד מובן זה לא אומר דבר על איכותו הספרותית. מודה שכמו שהחברה אומרים "זו בעיה שלך" זו בעיה שלי לא הצלחתי להתמודד עם כל האתגרים שהספר מציב וגם לא עשיתי מאמץ מיוחד. נראה שזהו ספר איכותי למרות זאת לא נראה לי שאחזור אליו.


12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מיכאל (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
או קי תודה הוא ילד מלא שמחת חיים, אני "מת עליו" למרות שגר יחסית רחוק באשדוד מחפש כל הזדמנות לראות אותו. אני מאמין שזה הדדי.
בכלל אהבה לנכדים זהו סוג אהבה שאפשר להבין רק שיש כבר.
זה יותר מילדים.
לתחושתי הסבים יותר מתקשרים מהסבתות. ברור שזה נתון לוויכוח אבל יש לי גם הסבר לזה בדור שלי הגברים היו פחות בבית מהנשים והנשים היו בעיקר אלו שגדלו את הילדים. כסבא פנויים יותר וחשים את ההפסד שהיה בעת גידול הילדים. הפיצוי הוא בנכדים. אני יודע שהיום זה אחרת ונשים עובדות כמו גברים.
בכל מקרה אל תפספסו את גידול הילדים זה עונג שאין גדול ממנו וכמו כל דבר חולף מהר מידי.
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
הייתי צריכה להסביר שיש פה חבר ששמו סבא של דוד, ומכאן נבעה שאלתי.
שבת שלום וברוך הבא לסימניה.
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
דוד נראה מאוד חמודדדד...
מיכאל (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
יש לי נכדים שלא קוראים להם דוד(-: הוא הקטן בנכדים.
yaelhar (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
שונרא - לנכדים שלא קוראים להם "דוד" אין סבא "ישי" (סתם לא הצלחתי להתאפק...
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
יש גם נכדים שלא קוראים להם דוד?
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אני לא, אה, שרדתי את הספר
רץ (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אתה כותב את מה שהלב אומר לך וזה יפה מאוד לטעמי.
מיכאל (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אני לא מבקר ספרות מקצועי אני כותב מה שאני מרגיש.
מורי (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אתה כותב כמו שאתה מדבר. יש הבדל בין שפת דיבור לכתיבה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ