ביקורת ספרותית על היהודי האחרון [הוצאה ראשונה] - איור העטיפה:יורם קניוק מאת יורם קניוק
ספר מעולה

---

יצירת מופת של אחד הסופרים הטובים ביותר שצמחו בארץ ישראל במאה הקודמת והנוכחית. בראש ובראשונה ישנה השפה הקולחת שמדהימה עוד יותר כאשר מדי פעם נתקלים הקוראים במילים נדירות בשפה העברית (מילים של שבת). רק בהיבט הזה הספר הוא יצירת אמנות מופלאה. מעבר לכך עולים בו סיפורים אמיתיים והזויים כאחד. פגועי המלחמה הם גם החיילים המנצחים שחזרו פגועים בנפשם וגם פליטי השואה. גם החייל המנצח וגם שרידי השואה רואים עצמם כיהודי האחרון, זה שחייב לספר לעולם על מה שהיה ואיננו. שניהם מנצלים את הגיהנום ממנו ניצלו כדי לגרוף רווח כספי, מיני, אישי, מגעיל. שניהם סוחרים בזיכרון ולמרבית ההפתעה הציבור משתף אתם פעולה. יש מי שקונה סיפור על אהיל עשוי מעור אדם ויש מי שמוכן לקנות שיר שמעולם לא נכתב על ידי בחור צעיר שנהרג בקרב. ותוך כדי הגבהים והתהומות הללו לא פוסח קניוק על תיאור היום-יום הישראלי, האירופי והאמריקאי עד הפרטים הקטנים של הרוח, הצל וריח הבירה. הספר אינו קל, ובפתח הדבר אכן ממליץ הכותב לקרוא אותו "שלשה עמודים ולנוח". אני רצתי יותר מהר ונהינתי מכל רגע. יצירת מופת.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על היהודי האחרון [הוצאה ראשונה] - איור העטיפה:יורם קניוק