ביקורת ספרותית על האיש שלא פסק לישון מאת אהרן אפלפלד
ספר מעולה

---

נער צעיר מוצא את עצמו בסוף מלחמת העולם השניה והוא לבד בעולם.
כמו בעל כרחו הוא נסחף עם זרם הפליטים למחנה בחוף איטליה, מצטרף להכשרה, עולה לארץ ישראל, מתיישב בקיבוץ, בונה טרסות ומתאמן לקראת המלחמה. מהר מאוד הוא נפצע ועובר שיקום ארוך.
זהו, זה כל הסיפור.
אך במקביל מתרחש הסיפור הפנימי שלו, והוא חוזר לבית הוריו, למשפחתו ולנופי ילדותו - כל זה בשנתו. הניגוד העז בין המציאות לחלום, בין ההווה לעבר, בין שפת האם לשפת העם, בין הייעוד הציוני לייעוד האישי - מתואר בעדינות, ברמז ובלי דרמה.
במשפטים קצרים, גם רזים וגם ליריים, אנחנו נכנסים אט אט לעולם אחר שבו חלומות הלילה והחלומות לעתיד מתאחדים לבסוף.

» ביקורות נוספות של כרמיתה
» ביקורות נוספות על האיש שלא פסק לישון