ביקורת ספרותית על האיש שלא פסק לישון מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב

---

יש עונג אחד לדידו של חובב ספרים מושבע שהוא גדול יותר מהעונג שבגילוי ספר מעולה, והוענג הוא העונג שבגילוי סופר מעולה אליו לא התוודע עד כה.
על הדרך בה התוודעתי לאפלפלד כבר כתבתי בביקורות שכתבתי לספר פיתאום אהבה, אז לא אלאה...

הספר עוסק בהרבה נושאים ומספר על תקופה מעניימת ומרתקת של התהוות המדינה הצעירה, ועושה זאת דרך סיפור אישי מקסים. אבל לדעתי יותר מכל עוסק הספר בהתהוות הסופר, סופר שזונח את שפת אימו עם עלייתו ארצה לאחר מלחמת העולם השניה. את השפה הוא זונח בקושי ונראה שבלית ברירה, ודילמת שינוי השם שנדרש מהחלוצים מתוארת בצורה מרגשת.
הסופר מטפל בסוגיית שפת האם, וקושי של סופר לכתוב בשפה שאינה שפת אימו, ובכלל להיות סופר, בעת שכל הארץ מעלה על נס את עבודת האדמה וגאולת הארץ.

גיבור הספר מנסה בכל כוחו להתחבר לשפה החדשה להתקרב אליה ללמוד סודותיה ולמצוא את המנגינה שבכתיבתו.

ציטוט "אני מנסה לדבוק באותיות העיבריות והדבר עולה לי בדמים. קשה לי לחבר אותן למחשבותיי, ובלוא חיבור והידוק הכל תהו ונפילה למעמקי האפלה. אני מרגיש כי התנ"ך קורא לי להתוודע אל משפטיו, אך איני מעז. הכל שעם עטור בהוד קדום. אני קורא, מבין לכאורה את המילים, אך זה אוויר גבהים, והאנשים שמתהלכים בו הם משכמם ומעלה..."

מומלץ בחום

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על האיש שלא פסק לישון