ביקורת ספרותית על בוקר בהיר וצח מאת ג'יימס פריי
ספר טוב

---

ג'יימס פריי הוא סופר תמים מדי. הוא כתב ספר שלם שמתאר עיר קשה ועוכרת יושביה, עיר שלפעמים יושביה הם גם עוכריה, אבל לא הצליח להתאפק מלתת כמעט לכל הדמויות הראשיות שלו הילה של קדושים מעונים ובלתי אפשריים וכמובן גם סוף טוב שבו הכל מסתדר, כנגד כל הסיכויים. הדמות הראשית היחידה שפריי הסכין לתאר בצורה שלילית, אפילו מאד, היתה זו של כוכב הקולנוע המיליונר והמצליח - דמות שהמחישה סטריאוטיפ לעוס ואת מה שניתן להסביר רק בנחישות של פריי להאמין שעם הכסף והשררה מגיעה השחיתות, ושכל האנשים הפשוטים שעובדים קשה למחייתם אולי חסרים בכסף אך הם בעלי לב גדול ורחב שיעמוד בכל המבחנים.
גם בעלילה כנראה כבר נתקלנו פעמים רבות, אולי יותר מדי פעמים: משרתת המשתייכת למיעוט אתני ושבעלת הבית העשירה והמרשעת שלה רודה בה קשות, ומצד שני בנה חלש האופי של בעלת הבית המחזר אחריה; הומלס טוב לב החי על חוף הים ומחפש משמעות לאור הזריחות אך מוצא במקום נערה מוכה ונטושה ומחליט להציל אותה; זוג צעיר ומאוהב הבורח מעיירה קטנה ומשפחות מתעללות על מנת למצוא לעצמם עתיד טוב יותר יחד... הספר אמנם ארוך ונראה מושקע - נדרש בוודאי מחקר רב על מנת להשלים אותו - אבל דווקא בבניית הדמויות והעלילה נראה שפריי בחר בדרך הקלה, ואולי בדרך הנאיבית.
בגדול, כן יש משהו יפה ב'בוקר בהיר וצח'. פריי הוא בהחלט כותב מוכשר - גם אם הוא מצליח לשעמם לפעמים בחוסר המקוריות שלו או בקטעים ארוכים ומיותרים שמרגישים הרבה יותר כמו רשימות מאשר כמו פרוזה - ובזכות הכתיבה הזו ניתן לצלוח את הספר, אפילו בקלות ובהנאה, אבל בהחלט לא בלי תחושת החמצה מסויימת.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על בוקר בהיר וצח