ביקורת ספרותית על בוקר בהיר וצח מאת ג'יימס פריי
ספר מעולה

---

אהבתי את סגנון הכתיבה הייחודי החסר ניקוד בכוונה שגורם לשטף של סיפור ולסוג של התלהבות ילדותית. זה הספר הראשון שלו שאני קוראת. מתכננת עכשיו על מליון רסיסים קטנים ואחר כך ידידי לאונרד. אהבתי את הדרור שהוא נותן לעצמו בפיתוח הדמויות, מקצין אותן לכדי דמויות הומוריסטיות שלא לוקחות עצמן ברצינות מדי או שאינן מודעות לעצמן או שהולכות עד הסוף עם מי שהן. אהבתי את זה שהוא משתמש בכישרון שלו לכתיבת ספרים כדי להביע עמדה ולשתף בחוויה שהוא עצמו עובר כי הוא הרי גר שם תקופה באל.איי. (הבנתי שהשיתוף הזה הוא עוד כלום לעומת מה שקורה במליון רסיסים). אהבתי את הבאת המידע היבש בין חלקי הסיפור, לא חייבים באמת לקרוא כל מילה בו אבל יש לו ערך מוסף לכל התמונה שהוא מצייר על לוס אנג'לס. המסר שאני קלטתי הוא כזה: מוזר ועצוב כמה שהעולם לא הוגן ובתוך עיר אחת חיים זה לצד זה אנשים שיש להם יותר מדי ולא מגיע להם ואנשים טובים שפשוט נולדו חסרי סיכוי ואין להם כלום. ועוד - שהאלימות מביאה לעוד אלימות ושזה פשוט חבל על הילדים שגדלים לתוך מציאות של כנופיות שמבזבזות חיים יקרים סתם. סתם. כואב הלב.

» ביקורות נוספות של רינת
» ביקורות נוספות על בוקר בהיר וצח