ביקורת ספרותית על פנים צרובי חמה - ספריה לעם #588 מאת שמעון אדף
ספר מעולה

---

תהיתי רבות איך אוכל לכתוב ביקורת על הספר הזה, ששום תיאור לא ייטיב עימו, ושום מילה לא תכיל את כל ישותו. הוא איכותי, הוא משובח, הוא יצירת מופת נדירה. הקריאה בו מפעימה, מעתיקת נשימה, פוצעת ומדויקת.
התיאור היחיד שיוכל להגדיר את הספר במילה אחת, בחדות מעט מאיימת, הוא "ספר עצוב". העצב, אותו נוגה אפלולי, זורם בתוך כל מילה ותיאור, נסתר מאחורי כל רגש.
אלוהים מתגלה לאורי אלחייני, ומרגע זה חייה עולים על מסלולם הרגיל והעגמומי - ילדות מצולקת, נישואים באושר מינימלי, גידול ילדה מתוקה, מציאת מקצוע. ובכל עת, אד לא ברור, מוחשי אך נעלם מעיב על חייה.
ההתגלות מסיטה את אורי מהיכולת לחיות את החיים כתיקונם, מכריחה את הקורא לחשוב לעצמו שהכל הבל הבלים, ושהכאב הארור שעוטף את הספר כולו הוא-הוא מהות הידיעה המוחלטת שאנחנו לא יודעים דבר. שאנו מביטים בעולם מתוך כסות כבדה של עיוורון. הבדידות, אי היכולת להבין ולשתף.
במילותיה של אורי: "לרוב מניחים משום-מה, שאילו עשיתי מאמץ גדול יותר בכיוון החיים, הייתי נושעת. איזו שטות. הטעות שלי הייתה שהלכתי שולל אחר צללים, שרציתי כל כך, עד שהייתי קרובה לאבד את עצמי". כי זו מהות ההתגלות, כל התגלות, אלוהית או חילונית - ההארה החד פעמית שאנו שבים להתגעגע אליה - אנחנו מגלים שאנו חיים בעולם הלא נכון.
הפגם, הטעות, חוזרים בספר כדפוס טבעי, אך תמיד בליווי הפספוס האדיר שבחיים האנושיים. "זוהי השפה. היא מעניקה לנו תחושה של השגת המציאות, של אחיזה בה, אך כל העת ספק אם היא מצביעה על המקומות הנכונים".
אורי כמהה לתקופת הילדות, לתמימות, לטוטאליטריות שלה. להיות חלק בלתי נפרד מהעולם כולו, ובאותה העת להכיל בעצמך את התמצית של הכל. עד ההתגלות, הילדות הייתה עבורה האושר, הממשיות, ה"כן" התמידי שקיים בתקופה הנאיבית והאיומה, מלאת הפגמים והכאב, אבל גם תקופה שהיא שמחה, הוד ויופי - תקופת חוסר המודעות. ההתגלות העירה אותה בכוח, כמו שאיפה ראשונה של אוויר אחרי כמעט-טביעה, למרות שאי אפשר לומר שלאורי הייתה ילדות טובה, אבל יש משהו, שאני לא יודעת לנסח, שקיים בזמן ההוא החד והנשכח והאהוב, שתמיד גורם לנו, ולאורי, לרצות לחזור לשם.

שמעון אדף הוא אלוהים בשפה העברית. הוא מעקם ומקפל ומשתמש במילים כבשלו, הוא מכניס בהן עוצמות לא מוכרות, משמעויות דקות כל כך. משורר במקור, הוא שיכלל את יכולותיו המילוליות לכדי אומנות נטולת דופי. הוא רקם ביופי יחיד במינו סיפור הדוק, מורכב, שלם, ואם אעז - אף מושלם. הוא מצליח לחדור לנימי הנפש של האדם. יציב ואמין עד כדי תדהמה, כאילו לרגע באמת יש דברים קבועים בעולם.
בספר מופיעים שירים של משוררים שונים שמזקקים את הסיפור לנקודות הפגיעות ביותר שלו (כיאה למשורר), וכל פרק נכתב בהשראת שיר אחר (כיאה למוסיקאי). קשה למצוא ספרים שאפילו עטיפתם משלימה את חווית הקריאה.
5 כוכבים על הסיפור ועל כאב הלב שהוא גרם לי.
5 כוכבים על השפה השמימית.
5 כוכבים על הבחנות עמוקות ועזות.
5 כוכבים לסופר, על מעשה הניסים הזה.

אשוב לקרוא ב"פנים צרובי חמה" פעמים רבות, לפחות עד שיחקקו כל המילים על לוח ליבי. לפחות עד שאבין עד לשד עצמותיי את כל המשמעויות הגלומות בו. לפחות עד שאוכל להיגמל מאורי, הדמות (כמעט מעליב לקרוא לה ככה) החיה ביותר שנחשפתי אליה בספרות עד היום. אם אלוהים ברא את האדם, שמעון אדף ברא את אורי.

» ביקורות נוספות של פָּלִימְפְּסֶסְט
» ביקורות נוספות על פנים צרובי חמה - ספריה לעם #588