ביקורת ספרותית על פנים צרובי חמה - ספריה לעם #588 מאת שמעון אדף

---

"ואולם ככל שהפליג בנאומו, הלכה היא והתכווצה על כיסאה, ופה כבר לא התאפקה. 'אני לא אוהבת שיחות על ילדות. תמיד יש בהן איזו תרמית'. קולה התפרץ לתוך דיבורו ואבנר בחן אותה. 'למה את מתכוונת כשאת אומרת תרמית?' שאל.
'לא, תרמית זאת לא מילה טובה. שוחד. בזכרונות האלה של הילדות יש תמיד איזה שוחד."
'אני לא מבין'.
'כשאנשים מספרים אחד לשני את סיפורי הילדות שלהם, הם מנסים לקנות את הלב שלהם באיזה אופן... הסיפורים האלה, הם יוצרים תחושה מזוייפת של היכרות, כאילו שאם תספר לי את הסיפורים שלך אני ארגיש שהכרתי אותך בעידן שהיית יותר תמים, חף מכוונות'"

===
על שלושה חטאי הסופר, ועל ארבעה לא אשיבנו: על כתיבה נוסטלגית של תקופת ילדות המשותפת לו ולפחות לחלק מהקוראים, על קלישאת הגיבור האוהב לקרוא ספרים (קראתם פעם ספר שהגיבור שלו לא אוהב לקרוא?), ועל הבחירה הקלה בגיבור-סופר, שעיסוקו זהה לזה של הכותב עצמו ועל כן חוסך בתחקיר רקע ובהבנת הפיתולים הדקים בהוויה של בעל מקצוע אחר.

אורי אלחייני, סופרת ספרי ילדים בת 32, נשואה ואם לילדה בת חמש, כותבת מאמר למדור הספרותי בעיתון, היא משלבת חוויות ילדות שלה עם סקירה על סדרת ספרים קסומה שהשפיעה עמוקות על ילדותה והתבגרותה. לאחר קריאת המאמר היא מקבלת פניות רבות. אחת מהפונות היא אחותה עופרה. אין קשר רב בין עפרה לאורי הבוגרת, ובכל זאת ישנה שיחת הטלפון שבה עפרה מוחה על תיאוריה של אורי. מה שסיפרת במאמר שלך על נשירת שיני החלב שלך בכלל לא קרה. וגם מה שסיפרת על תאוות הקריאה שלך - לפני גיל 12 בכלל לא אהבת לקרוא, זה התחיל אצלך הרבה יותר מאוחר ממה שתיארת במאמר, למה את משקרת לקוראים? ואורי ממלמלת משהו על חופש אומנותי וסוגרת את הטלפון. פניה שניה מתקבלת בכתב ובה הכותב טוען שעשה מחקר ובדק גם בבית הספרים הלאומי, וסדרת הספרים שאורי כותבת עליה בכלל לא קיימת, ולמה זה טוב שהיא המציאה את כל זה. הפניה השלישית היא פניה מסיגל, החברה שלה מכיתה ו' בנתיבות, שכותבת לה סדרת מכתבים.

בשלב הזה הקורא של הרומן מוצא את עצמו מבולבל, כי אין מושג מה היה באמת.

נתחיל מהתחלה. אנחנו כקוראים פוגשים את אורי אלחייני ברגע הולדתה כאורי אלחייני, בגיל 12. הילדה פלורי תושבת נתיבות, קמה לילה אחד, אחרי חודשיים בהם לא דיברה. היא שומעת את הטלוויזיה מדברת אליה. באותו יום היא חוזרת לדבר, ולמגינת ליבה של אימה, היא משנה את השם שלה מפלורי לאורי. מכאן מתחיל חלק שבו אורי חוזרת לכיתה, מתחברת עם ילדים, מתקוטטת עם אחרים, מתווכחת עם המורים, מתחככת עם אחותה עפרה ואחיה אשר. כל החלק הזה עמוס בפרטי נוסטלגיה של ילדות והתבגרות בשנות השמונים של המאה הקודמת, תקופה שגם אני התבגרתי בה ועל כן הפריטים האלה אמורים להצית בי רגש הזדהות במהלך הקריאה. רק שבמקום זה הוא גורם לי לחשוד. כמו שהוא גורם גם לאורי בציטוט שהבאתי בתחילת הסקירה.

החלק השני של הרומן הוא דילוג של עשרים שנה קדימה, לשנת 2006. בשנה הזאת אורי בת שלושים ושתיים, כבר לא גרה בנתיבות. היא סופרת ספרי ילדים שכבר פירסמה שני ספרים, וכותבת מאמרים לעיתון. היא נשואה לברק שולמן ואמא לעלמה בת חמש. אמא שלה נפטרה מזמן, ואנחנו כקוראים מקבלים רק רמזים על השנה שחוותה אורי אחרי הפטירה של אמא שלה, שנה שבה עובדי רווחה היו מגדירים את אורי כנערה בסיכון, ואכן ההתנהגויות שלה הן מסוכנות מאוד, והן הובילו אותה לפנימיה בירושלים, רחוק מהמשפחה. היא לא בקשר עם אביה, שנישא בשנית, לא בקשר עם האחים שלה, ולא עם חברות הילדות מהבית. היא גם לא רכשה חברויות אחרות. למעשהו אורי בת השלושים ושתיים מתנהלת כמו בתוך בועה מנותקת, בן הזוג שלה לא מבין אותה, הגננות של הילדה חושבות שהיא מתה, היא כועסת על בעלה שהפך להיות אקטיביסט פוליטי, היא לא מתעניינת במצב במדינה ולא מאוד בדברים שהוא עושה. במה כן? בספרים שהיא כותבת, שהם ספרי פנטזיה לילדים. באבנר שהיה חבר שלה לפני ברק.

יש גם חלק שלישי, קצר, והוא עוד פחות מובן מהחלק השני. עכשיו, שלא יובן לא נכון. נהניתי מהקריאה, העברית משובחת, הסיטואציות מעניינות וחלקן גם מצחיקות. העיסוק בתנ"ךכחלק מהותי מהחיים הוא גם מרתק. ועדיין אני אדם של מדורים שצריך לקבל תשובות, והספר הזה הוא ספר פרום. מה קרה לפלורי אלחייני בת השתים עשרה שגרם לה לשתוק חודשיים? מה היה שם? האם האח אשר קשור לזה? מה קרה בעשרים השנים בין כיתה ו' לגיל שלושים ושתיים? האם קיימת סדרת ספרים בת שבעה ספרים שהסופר שלה פרוספרו ג'ונו נהרג ובידו הטיוטה היחידה לכרך השמיני והמסיים? ואם לא, מה בדיוק קראה אורי אלחייני בשקיקה בכיתה ו'? המון קצוות נותרים פרומים ומבחינתי זה מציק ומעצבן. זה ספר שמנסה לומר משהו על נבואה בימינו אלה, ועל גורלה של הנביאה, ולכן הפרימות מותאמות לסיטואציה הלא טבעית, וזה עדיין קשה לקוראת הריאליסטית שהיא אני.

תחת האתר "בננות" אפשר למצוא את הלוג של הסופרת הצעירה אורי אלחייני.
זה הפוסט הראשון שלו:
https://blogs.bananot.co.il/48/?p=1

זה מוסיף רובד נוסף לספר ולמסופר כמו גם לדמות שלה. עם זאת אני מבינה שבזמן הפרסום של הבלוג, עד לפוסט האחרון, היו קוראות שלא הבינו שמדובר בבלוג פיקטיבי, והן הגיבו כאילו זו אישה קיימת עם חיים קיימים וסיפורים מהחיים האלה, ואז זה לא סבבה בכלל. הן מרגישות מרומות וכותבות את זה בתגובות לפוסט האחרון, ואפשר להבין אותן.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על פנים צרובי חמה - ספריה לעם #588