ביקורת ספרותית על היער - פרוזה # מאת הרלן קובן
ספר טוב

---

אני לא מאוד אוהבת את הרלן קובן. אחרי ששרדתי כמעט עשרה ספרים שלו (על זה אני גאה כמעט כמו אמא שהבן שלה סיים את האוניברסיטה), אישית, קובן משעמם אותי. תבנית חוזרת ספר אחרי ספר. צפוי, לא צפוי, הפתעות, מלכודות - לא מעניין. "הנעלמים" היה הראשון של קובן שקראתי, וכמעט הפך להיות האחרון, שנאתי את הספר. הספר נראה לי כל כך רדוד וטיפשי. אבל החלטתי לתת לקובן הזדמנות שנייה, קראתי גם את "דם חם". שוב, ההיכרות שלי עם קובן כמעט התפוצצה. חוץ מהעובדה שבשום פנים ואופן לא הצלחתי לסבול את מירון בוליטר, הספר נראה לי כל כך הזוי וטיפשי, שאחריו לא התקרבתי שוב לקובן במשך חודש שלם.
אחרי הרבה הפצרות ותחנונים, נעניתי לאחי (שהוא חסיד גדול של קובן), והחלטתי לתת לסופר הזדמנות שלישית, שנשבעתי שתהיה האחרונה. לכן קראתי את "ההזדמנות האחרונה". מהספר הזה התרשמתי לטובה, או לפחות הצלחתי לסבול אותו והחלטתי לקרוא עוד ספר של קובן. הספר הזה היה "היער".
מה אוכל לומר? הספר הזה הוא ללא ספק הטוב בספרי קובן. מספיק טוב כדי שאחשיב אותו טוב גם יחסית לספרים אחרים, העלילה לא טיפשית, מוזרה ולא הגיונית כמו באחרים, הגיבור לא משיג אמצעים יש מאין - יש הסבר לאמצעים שלו. מה גם שאני אישית מאוד אוהבת סיפורים על עריכת דין, (רק מצד התביעה, בצד ההגנה יש יותר מדי שחיתות לטעמי), וסצנות המשפט בספר היו בשבילי תענוג.
הדמויות בספר, לשם שינוי, לא שטוחות לגמרי, ולא מורכבות עד כדי גיחוך בלי שום סיבה. בדיוק במידה המתאימה לספרי מתח. (מלבד הדמות של אירה סילברשטיין, שהייתה לטעמי טיפשית), הגיבור לא פתאום נעלם לאיזו הרפתקה, נוטש את כל חייו כדי לברר על איזו תעלומה (אפילו שהוא מאוד קרוב לזה),דמויות המשנה מצוינות, ובספר הזה קובן הצליח להשיג כמעט את מלוא הפרגון שלי. "היער", הוא גם הספר היחיד של קובן שקראתי פעמיים. היחיד שנראה שווה את זה.
בזכות "היער" קראתי עוד לא מעט ספרים של קובן, (האזכורים של פול קופלנד היו הסיבה היחידה שקראתי עד הסוף את "תחזיקו חזק"), עד שלבסוף, נטשתי את "הבטיחי לי" באמצע (בוליטר כבר עלה לי על העצבים), החלטתי שהגיעו מים עד נפש והפסקתי לקרוא קובן (מלבד סדרת מירון בוליטר, שאליה אני לא מתקרבת שוב, במילא לא נשארו לי הרבה ספרים לקרוא), כיום אני רק אם מאוד משעמם לי לוקחת ספר שלו (סביר להניח שאנטוש אותו באמצע), או כדי לרענן את זכרוני ב"היער".
אני מבינה שאני חריגה, רבים מאוד אהבו את ספרי הרלן קובן ולא ידעו ממנו שובע. ייתכן שאני פשוט לא אוהבת ספרי מתח. הגיוני שעל הביקורת הזו אקבל הרבה תגובות לא מסכימות, אך זו דעתי. קובן בשבילי הוא לא יותר מכל סופר ממוצע אחר, שאוהב לעייף את הקורא בעלילות שאותי הןפשוט לא הצליחו לעניין.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על היער - פרוזה #