“אאוץ'.
זו המילה - או יותר נכון צליל - הראשונה שעולה למוחי כשאני שומעת את שם הספר הזה. אחר כך מגיעים כמובן התקפי הזעם הבלתי נשלטים - אבל לזה נגיע אחר כך.
חסד גדול נטיתי ליחיעם פדן בבואי לקרוא ספר זה. אחרי הכול, הוא אחראי לתרגום הטוב ביותר לעברית של שלושת המוסקטרים, הספר האהוב עליי כל כך. אז בוודאי לא יעז להרוס לי את קלאסיקת הומרוס, נכון?
עד עמ' חמש כל החסד הזה נעלם.
קשה לי אפילו לכתוב ביקורת על הספר הזה בלי להלום במקשי המקלדת את הזעם המבעבע בתוכי בראותי את כריכת הספר הנלעגת. -דרך בריאה להוציא אנרגיות שליליות. עדיף על ריבים עם אחי הגדול.
אח, יחיעם יקירי, מדוע? מדוע?? איך יכולת? איך יכולת לקחת את איליאדה ואודיסיאה, שתי היצירות האהובות עליי כל כך, ולשחוט אותן בצורה חסרת לב שכזאת? אבוי! וכיצד תוכל להאמין שאודיסאוס יקירי שיקר כך? הרי זה הכול הומרוס! זו לא אשמתווו!
בקיצור, אני מתייפחת על הטבח חסר הרחמים שנעשו בשתי יצירות מן הגדולות ביותר בהיסטוריה, ובדיבה שהוצאה על שמו של הגיבור היווני החביב עליי.
גם כסתם ספר קריאה לא אהבתי אותו, זה ספר עם הסתכלות כל כך קודרת מהחיים, שמנסה לומר לנו "אל תהיו פתטיים ותאמינו לכל דבר", מצטערת, אבל קראתי די והותר ספרים שכאלו.

אז האם אני ממליצה על הספר? מובן שלא! ואם הייתם באים איתי לשבוע הספר הייתי נלחמת בשיניים ובצפרניים כדי שלא תקנו אותו, מתחננת שתחליפו אותו אפילו בספר של הרלן קובן השנוא עליי, והגוררת אתכם לדוכן המתאים רק כדי לנפנף מולכם בעותק של "האודיסיאה" בתרגום טשרניחובסקי.”

“הספר הזה הוא אחד הטובים!!

מסביר את עלילותיו מרובי הזוהר של הימאי היווני אודיסאוס.

פדן עושה הפרדה גמורה בין הדרך שבה מספר אודיסאוס את עלילותיו לבין מה ש"באמת" קרה.

מי שלא קורא - מפסיד!!!!!!!!!”

“הספר ארוך נורא ולא מובן”