ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 4 במרץ, 2012
ע"י
ע"י
בכריכה קשה, אותיות מוזהבות קדושות, סימניה נאה. כל דבר בספר אומר "סידור".
ולמען האמת? לספר כזה, מגיע הכבוד. לא הייתי כורכת את סיפורי שרלוק הולמס בשום כריכה אחרת. כמה אני מתענגת כשחברותיי בכיתה בטוחות שלהנאתי אני קוראת מכתבי הקודש (אני עושה את זה, אבל לא במקרה זה), היש ראוי מזאת?
כשרון יש לי לשרלוק הולמס: כמעט אף סיפור קצר שלו איני מסוגלת לזכור. לכן ההפתעה וההנאה שלי יכולות לחזור על עצמם אלפי פעמים! ועכשיו שיאמרו לי, כל אותם מעריצי הולמס הבקיאים והמדקלמים את הסיפורים בע"פ, שאינם חשים אף קמצוץ של קנאה. הנאה נצחית משרלוק הולמס? נשמע כמו גן עדן. לו רק היה זה כך גם בשלושת המוסקטרים...
ועכשיו לסיפורים: מה יש לומר? שרלוק הולמס ממשיך להדהים את הקורא בהסקת מסקנות "הגיונית לחלוטין", ואז גורע מעצמו את כל התהילה כשהוא מסביר כיצד עשה זאת. סיפוריו ממשיכים להיות מפתיעים,כשברובם מופיע הפושע בסוף יש מאין, והולמס מכריז עליו כרוצח. כל זאת מסופר לנו מבעד לעיניהעוזר הנאמן והמסור ללא סייג, ד"ר ג'ון ווטסון.
אפרופו ווטסון, עם כל החיבה לגאון, אני קצת מצטערת שבאותה תקופה, אף אחד לא טרח לשים לב שככל הנראה, הולמס לוקה במספר תסמינים של תסמונת אספרגר . יחסו המעליב והמשפיל אל ידידו, הלעג המתמשך, כולם גורמים לי להעריץ את ווטסון על סבלנותו מאות מונים יותר משאת הולמס על גאונותו. לו אני טועמת טעימה אחת מכוס המרורים בה מלעיט הולמס את ווטסון מדי יום ביומו, הולמס היה מוצא את עצמו מרותק אל כורסתו ברחוב בייקר 221ב' עם רגל שבורה, מפרק יד נקוע, סדק בגולגולת וקנה נשימה מעוך.
מה גם שווטסון לא כל כך טיפש. הוא לומד משיטותיו של הולמס, רק מפספס מעט. הוא לא יכול להיות טיפש! (עדיין, רופא!), קונן דויל סתם מבליט את אפסיותו לעומת הולמס.
עוד נקודה להצביע עליה: כל גאונותו של הולמס ויכולתו להסיק מסקנות נובעת מן החברה הנוקשה ביותר אז. הנה לדוגמא פעם אחת, בה הולמס מזהה אדם ששהה זמן ממושך בלונדון לפי מכפלת מכנסיו. האם כיום היה יכול לעשות זאת, כשהחברה כל כך גמישה? אני בספק רב.
לסיכום: מומלץ ביותר. כתיבה קולחת ומסקרנת. רק תשתדלו לא לקחת את בובת הכלב החמודה שלא עוללה כלום, להעמיד פנים שהיא הולמס ולחנוק אותה. אני עשיתי זאת, לדובי מסכן שבמר לו גורלו הולבש במעילו וכובעו של הולמס. (לקנייה בכל חנות מזכרות בלונדון). ווטסון, ידידי, מגיע לך כל כך הרבה יותר ממנודה מסומם עם בעיות תקשורת...
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
תודה!
|
|
|
Acamol
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
יופי של כתיבה. אהבתי את הסקירה.
|
|
|
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
פסיפולורה...
אני מוחנפת, אבל כבר תפוסה... מה לעשות.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
מיכלי, אפשר לאמץ אותך?
|
|
|
אבבה
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
גיל
מיכלי אכן בת 13, מה לעשות, יש גם ילדות כאלה...
|
|
|
אבירם
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
טוב
אני משער שבעיני המאפיינים האלו של הולמס לא כל כך משמעותיים כמו שהם בעיניך. אני אשמח לקבל את הסיפור.
|
|
|
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, עמיר!
אני שמחה שנהנית מהסקירה! ונכון שהיא חמודה? הכלבה שלי!!! איזו גאווה...
|
|
|
עמיר
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
אני בוחר להתעלם מהגיל
הסקירה הזו פשוט מבריקה. וגם הכלבה בתמונה חמודה מאד :-)
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
הרגעת אותי:) אם הצחקתי מה טוב.
|
|
|
אריאל
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
את יכולה לשלוח לי?(:
ומסכימה עם כל מילה.
|
|
|
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
החברה כן מנדה אותו.
עוד לא שמענו על ביקור נימוסין אחד, או על איזו גלוית "חג מולד שמח". אפשר להעריך ועדיין לתעב. הולמס לא סתם מבטל דעת, במקרה הספציפי שהזכרתי הוא לא מוכן אפילו לשמוע. לא אמרתי הוא אספרגר ברמה כל כך קריטית, רק כלפי ווטסון, צר לי אם לא הבהרתי זאת דיו. בפעם האחרונה שבדקתי, מסומם היה כינוי לאדם הנוטל סמים או שנטל סם באופן חד פעמי. באותה תקופה כבר ידעו על הסכנה שבסם, אם כי מידע זה עוד היה בחיתוליו. (חותם הארבעה - ווטסון מביע את אי שביעות רצונו כרופא משימושו הקבוע של הולמס בסמים), הולמס טוען שהסמים הם כדי להרגיע את מוחו, ואיך זה אם לא בעזרת הזיה? הולמס אף הוא מנדה עצמו מן החברה, מסרב לצאת מביתו שלא לצורך וכל היום יושב כמו, סליחה על הביטוי, בטטה על הספה.
לשלוח את הסיפור? |
|
|
אריאל
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
אני בטוחה שהוא לא מתכוון להיות כזה
אבל יש פעמים שהוא מגזים, גם מבלי לשים לב- ולעיתים אף ווטסון נעלב מהערותיו. היו פעמים שחשבתי שהוא אדם חסר נימוס ומתנשא, והיו פעמים שמאוד חיבבתי אותו. אני בטוחה שאני ומיכל לא היו היחידות ששמו לב לכך.
ומיכל- אני אשמח עם תשלחי לי את הסיפור הזה אם נוח לך, יהיה נחמד לקרוא עוד סיפור של הולמס. |
|
|
אבירם
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
עדיין לא השתכנעתי
מי שמסמיק מהערותיו של הולמס הם בדרך כלל הפושעים שהוא תופס. לסטרייד מאוים ע"י הולמס משום שהולמס חושף את תפקודה החסר המשטרה ושלו. החברה בהחלט לא מנדה את שרלוק הולמס, הוא ידוע ומוערך בידי הרבה אנשים בציבור שבאים אליו מכל קצווי בריטניה (ואירופה.) ה-"סמים" ששרלוק הולמס נוטל לא הופכים אותו למסומם. למסומם אין כושר ניתוח כשל הולמס (זה איננו במובהק שימוש לרעה בסם, ביחוד כשמדובר בתקופה בה תופעת ההתמכרות והנזקים הבריאותיים של חומרים אלו לא היו מוכרים.) כשהולמס מבטל את דעתו של מישהו אחר, האם זה שונה מתגובה קצרת רוח של מורה בבית הספר שמקבל תשובה רשלנית מתלמיד שנשאל שאלה, או מטפיחה של מנתח מוח מומחה על ידו של מתמחה מפוזר שתחת סמכותו? - לא. זו לא גסות, זהו מבע סביר ומתבקש. הולמס איננו גאון מן הטיפוס שאת מתארת. בתוך התחום הרחב של אינדיבדואליות רציונלית יש מקום לשוני מסוים בין אנשים. זה שהולמס איננו אדיב כמו נזירה וידידותי כמו אדם עם 1000 חברים בפייסבוק לא הופך אותו ל-"אספרגריסט מנותק, אנטי-חברתי גס ובוטה." אולי לא היית רוצה אדם כמוהו בין חבר ידידיך, אך לומר עליו כל זאת זה לא נכון. גאונים מן הסוג ההוא דווקא ישנם בספרות. מוריארטי לדוגמה, או מוצרט ב-'זאב הערבות' של הסה על הצחוק ה-"קר והמטהר" שלו שנובע מעליונותו המוחלטת העל-אנושית, או אפילו סוקראטס הדיימוני של אפלטון שהלגלוג האירוני שלו נעשה כה מתוחכם וכה מעודן עד כי אנשים סביבו כמעט ולא חשים בו. אך (לפי דעתי) שרלוק הולמס איננו כזה.
|
|
|
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
מה פתאום פגעת?
פשוט הפתיע אותי. האמת היא שהמשכתי לצחקק גם חצי שעה אחרי שקראתי את התגובה.
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
מיכל יקירה, אני מקוה שלא פגעתי בך במילה כלשהי שנאמרה.
כל שהתכוונתי להחמיא לך בספונטניות.
|
|
|
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
מביע מורת רוח, אך י שלוו בעיה רצינית בתקשורת עם הסביבה.
פעמים רבות מסופר לנו על אנשים שהסמיקו בזעם לאחר כמה מהערותיו, הוא מנותק מהציבור, חסר לחלוטין חיי חברה. גם המפקח לסטרייד אינו רואה בו חבר, היחיד שמוכן לסבול את קרבתו הוא ווטסון, ודאי יש סיבה לזאת, הלא כן? קרא את העמוד הראשון של "עמק הפחד", בו וטסון בתמימותו מתחיל שיחה ב"אני נוטה לחשוב", ואילו הולמס קוטע אותו בגסות וחוסר רוח באומרו "במקומך באמת הייתי עושה זאת", האין זה לעג וגסות? האם אינך רואה אף ניצוץ של בעיה? קונן דויל ניסה לצייר דמות ג'נטלמן מנומס, שהחברה מנדה אותו בשל גאונותו, אבל בסופו של דבר יצר לנו גאון מסומם, בעל מנהגים פסולים, שבמידה ואינו מוציא את ידידו ועוזרו (אפילו בטעות וללא כוונה!) טיפש או גורר אותו לאיזו תעלומה בה הוא כלל אינו זקוק לו, הוא בקושי מבחין בקיומו, אולי ככלבלב שעשוע. ברבים מסרטי שרלוק הולמס החמירו זאת (ראה: הסרט של גאי ריצ'י)והדגישו זאת, יש לזה סיבה. הם לא המציאו את הקוים הללו לדמות יש מאין, יש רמזים ברורים ביותר לכך.
באשר ל"האם קונן דויל מנסה ללעוג לווטסון ע"י הצמדתו להולמס", אולי אתה מכיר את הסיפור הקצר ביותר של שרלוק הולמס, שקונן דויל הואיל בטובו לכתוב לספריית המלכה ויקטוריה. הסיפור נקרא "איך למד ווטסון את התכסיס", יש לי אותו, ואם תרצה אשלח לך בהודעה פרטית. |
|
|
אבירם
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת יפה
נהנתי לקרוא אותה. אך האם באמת דויל לועג לווטסון ע"י השוואתו להולמס? אני לא השתכנעתי שכן. הולמס הוא כמו פסנתרן וירטואוז או מרים משקולות: היתרון שלו הוא בטכניקה ואימון של הסתכלות מודעת הרבה יותר מאשר איזו גאונות מופשטת. כך, למשל, כשהולמס "מסביר כיצד" הוא פיענח תעלומה, הוא דווקא עושה זאת באמצעים שיש לכל אדם ובהסתמך על ראיות הזמינות לכל אדם (ובזה הטמונה ההנאה מסיפורים אלו - שהקורא יכול להבין בסוף איך הכל מתחבר.) ווטסון לא יוצא טיפש בהשוואה הזו רק בגלל שהוא עצמו לא הגיע לדרגתו המקצועית של ידידו. הולמס גם לא מעליב את ווטסון, ההפך הוא הנכון: הוא מעריך אותו, ומבקש את חברתו ואת כישוריו בתור רופא וחייל לשעבר. ולבסוף, הוא גם בהחלט לא דמות אוטיסטית מנותקת: הוא חזק פיזית, יודע להשתמש באקדוחים בשעת צורך, הוא אדיב ללקוחותיו, רגיש למצוקותיהם ובנוסף לכך גם מביע זעם ומורת רוח לעומת הפושעים ומעשי הפשיעה שבהם הוא נאבק. הוא מפיק הנאה וסיפוק מן המקצוע שלו אך לא מתוך וירטואוזיות "לשמה" אלא גם מתוך חוש מפותח לצדק. אני מציע לך לנסות ולקרוא על הולמס וידידו פעם נוספת. אני בטוח שתגלי שדמויותיהם הן חיוביות הרבה יותר מכפי שזה נדמה.
|
|
|
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
הרבה הרבה יותר!
מסכן כזה... הגיע הזמן שיעזוב את הולמס, נראה איך הוא מסתדר לבד.
|
|
|
אריאל
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
מזדהה, היו פעמים שרציתי לחנוק את הולמס. ווטסון הרבה יותר נחמד.
|
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
מיכל-נהדר.הכריכה באה לשוות
קצת ספרים וויקטוריאנים של פעם שהיו עטופים כך בזמנו של הולמס .
|
|
|
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
וואו.
אני חייבת לומר, אנקה, שכשקראתי את התגובה, לא האמנתי שבאמת את כתבת אותה. זה קצת יתר בוטה ממך כרגיל, לא? אני שמחה שאת אוהבת את הכתיבה.
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
מותק, את גאונה:)
אוהבת את הכתיבה שלך.
|
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
