זה הספר המאכזב ביותר עבורי של יוכי ברנדס עד כה. סיפורם של שתי נשים מסופר במקביל, אחד בהווה ואחד בעבר בתקופת העלייה הראשונה. גדולתה של ברנדס הייתה תמיד עבורי יכולתה לתפור לקונות, היסטוריות ותנ"כיות, באופן מעניין ומרתק. לצערי זה לא מה שיש בספר הזה.

הבעיה העיקרית היא בסיפור המתרחש בהווה שהוא לא אמין ועבורי גם לא מעניין במיוחד. הדמות פתטית והעלילה סביבה רומנטית, ריקנית ומיותרת. מילא אם הסיפור היה מתכתב בצורה מעניינת עם הסיפור ההיסטורי, אבל ההתכתבות הזו, שבהתחלה עדינה ומרומזת, הופכת בהמשך להיות בצורה מסורבלת ומעט דוחה באופן שבה היא מנסה לשרת את סיפור ההווה.

לגבי העלילה ההיסטורית, פה ברנדס יותר מבריקה, אבל לצערי גם החלק הזה לא מצא מסלולים מיוחדים לליבי. בהחלט הייתי פתוח לשמוע על תקופה שלא ידעתי עליה הרבה, אבל הסופרת לא הצליחה ליצור עניין מיוחד בדמויות והעלילה הזו גם היא נמרחת. הסוף מפוקפק למדי וקשה לי להגיד אם אהבתי את הפואנטה או שממש התאכזבתי. לפחות החלק הזה היה מעניין ושונה, גם מספרים אחרים של המחברת.

השפה של ברנדס עדיין עשירה וקלה לקריאה, אבל כל השאר במקרה הזה מאכזב. אני מדרג שני כוכבים מתוך חמישה, כי לא ממש זרקתי את הספר בכעס, אבל אני ממש לא יכול להגיד שנהניתי.

לא להאמין, מצאתי את הספר הזה זרוק ברחוב. ניסיתי לקרוא בו, ההתחלה הייתה משעממת ואף מייגעת.
לאט לאט נשאבתי לסיפור ונהניתי מאוד מהקריאה בו.
שפה קלילה ועשירה, תיאורים מרתקים של שתי תקופות מקבילות לשתי נשים.
לעניות דעתי הספר טיפה ארוך ומתמרח לקראת הסוף, כמו כן גם ההתחלה.
אך בהחלט ספר טוב מאוד, מעניין ומלמד.
ממליץ בחום

ספר מעולה של יוכי ברנדס שתמיד משאיר טעם של עוד,
סיפור הנוגע גם בהווה וגם בתקופת החלוצים,2 נשים אז והיום,סטיגמות ומעברות, ספר טוב.

ספר נחמד.
2 סיפורים שמתרחשות בהפרש של יותר ממאה שנים.
אהבתי יותר את הסיפור על רבקה מימי העלייה הראשונה.
סיפורה של אוסנת לא ריתק וסחף כמו סיפורה של רבקה.
הסוף אכזב אותי.

אחרי רצף קריאה של מספר ספרים מעולים, החלטתי לקורא את גרעינים לבנים.
לא התחברתי לדבר, הכל פרווה, הספר לא מחדש דבר, העלילה ריקנית..
החלטתי להפסיק לקרוא באמצע , אך יחד עם זאת חשוב לציין שהספר כתוב בצורה יפה.

בזבוז זמן משווע חבל על כל שקל שהוצאתי שקניתי שלושה ספרים שלה אין פאנץ' אין משהו שגורם לך להתפעל מהספרים שלה למרות שהיא כותבת מאוד יפה ובשפה מאוד נעימה התאכזבתי לגמרי למרות שניסתי לתת לה צ'אנס בעוד 2 ספרים בזבזתי את זמני לריק ממש ספרים דוחים ולא שווים

מאוד מרתק, כשלא קראתי את הספר מצאתי את עצמי חושבת עליו ומנסה לפתור את התעלומה או לנחש מה יהיה הלאה, אבל לצערי הסוף איכזב מאוד.

אסנת היא אשתו של גדעון, חבר כנסת מפורסם ואהוד. יש להם שני ילדים (הגדול זה עתה התגייס, הצעיר לומד בחטיבה), בית גדול, כל המותרות שבעולם וחיי חברה פעילים. אלא שאסנת היא לא אחת מהם- בילדותה גדלה בבית עני, ללא אם ועם אב שעשה את כל הטעויות האפשריות בגידול בתו היחידה בין 3 בנים גדולים. וכך, על אף חיי הפאר והנוחות שהיא נקלעה לתוכם, אסנת חיה עדיין את עברה. היא בזה לאביה ומנסה למחוק את חייהם יחד, אבל מבקרת אותו מדי שבוע ושומעת את תלונותיו וגערותיו. היא מנסה לשכוח את חיי העוני, אך אלה צצים ועולים מכל פינה. אסנת מספרת לנו את סיפורה בגוף ראשון, והקורא לא יכול שלא להתרשם שהוא תקוע עם אסנת הילדה בת השש- ולא עם אסנת המבוגרת. אין כמעט תיאורים מוחשיים של חייה בהווה, אך הקורא הקפדני יכול לתאר במדויק איך נראה בית ילדותה ומי היו חברותיה.

הסיפור מתחיל כשאסנת נתקעת בנסיעה עם העוזר הצעיר של גדעון (אחד מיני רבים במשרדו), ובדרך-לא-דרך הוא מצליח לקשור אותה אליו ולספר לה על סיפור אהבתם של סבו וסבתו, מתקופה העליה הראשונה. עלילות גבורה מהזן הרגיל- עלו מרומניה בדרך חתחתים, התיישבו בארץ צחיחה מוקפת אויבים, ניסו להפריח את השממה ללא ידיעת חקלאות, מתו ממחלות בביצה וכו'. אסנת נסחפת אחרי הסיפור הזה, ואחרי אישיותו הכריזמטית והמסתורית של הצעיר, ומשתמשת בכל אלה כדי ליצור מטאפורה לסיפור ילדותה הכואב ולספר לנו [הקוראים] עליה. כך שבעצם נוצרות פה שתי עלילות מקבילות- סיפורה של אסנת, היושבת ומקשיבה לסיפורה של רבקה (הסבתא מהעליה הראשונה).

שני הסיפורים אינם עלילתיים במיוחד. בעיקר לא זה של אסנת ומשפחתה, המעביר לנו תחושות וקטעי תמונות מהילדות- קטעים של עליבות, בושה וטעויות מכמירות לב של אב צעיר המקובע בדעותיו. אני לא יודעת אם המטרה של הסופרת היה שנרחם על הבת או על אביה, אך אני חשתי צער רב בשביל האבא- ודווקא בקטעים בהם חשה אסנת מושפלת מכל על ידיו.
אך על כל פנים, מי שלא יתחבר לסיפורי המשפחה ההרוסה לא יבין על מה המהומה. סיפור העליה הראשונה רחוק מלהיות לבו של הספר, בעיקר לא עם הופעת הפואנטה בסוף [לא אהרוס כאן]. לדעתי יש פה סיפור יפה על חיפוש שורשים ועל חוסר האפשרות לברוח ממי שאתה, ממשפחתך, אלא שהוא פחות סיפור ויותר אפיזודות שלא קשורות זו לזו.

אני התחברתי מאוד, הספר נגע ללבי. באשר לאחרים? אני באמת לא יודעת. זה מסוג הספרים שמתאימים למצב רוח, תקופה והיסטוריה אישית יותר מאשר לרמה אינטלקטואלית או לאוהבי העלילה הסוחפת.

הציפיות שלי מספר הנושא את השם יוכי ברנדס לא איכזבו.
ספר מקסים, כתוב בשפה יפה וקלילה עלילה מרתקת והסוף מופתי!
מומלץ בחום למחפשים להעביר כמה שעות בנחת!