חיים קטניםהאניה ינגיהארה6הסופרת מעצבנת נורא מלא דמויות, בכל פרק מישהו אחר מספר בגוף ראשון בזמן אחר, צריך לקרוא כמה עמודים טובים להבין מי זה ומתי ואז לקרוא שוב. העלילה בקושי זזה, עוד רובד ועוד רובד. הסיפור סוחט דמעות ויש בו מלא מוטיבים מטרידים. ממליץ רק למזוכיסטים שאוהבים לבכות בספרים.
המסע הבלתי סביר (בעליל) של הרולד פריירייצ'ל ג'ויס6הסיפור מאד פשוט, אדם החליט ללכת מביתו לכיוון יעד מוגדר. תוך כדי ההליכה , מגלים עוד רובד ועוד רובד מחייו ומאישיותו הסוף ממש מפתיע וסוחף.
תעלוליה של ילדה רעהמַריוֹ וַרגַס יוֹסָה8הגיבור מאוהב בה בכל נשמתו , "כמו עגל עם כל הראש". והיא בכלל עסוקה במשהו אחר. העלילה פרושה על פני עשורים של סיפור אהבה בלתי אפשרי זה, והגיבור המסכן סובל, אוי כמה שהוא סובל. וכל סבל שלו אני כל כך מזדהה איתו ומבין אותו.
משחקו של המלאךקרלוס רואיס סאפון2הסופר כבש את ליבי בצלה של הרוח. וגם בספר הזה מזהים את הסגנן המבריק. ושוב העלילה משמימה מסובכת ולקראת הסוף (זהירות ספויילר) הסופר מחליט להרוג את כולם. הכתיבה נהדרת הסיפור - משעמם.
ניאוףפאולו קואלו1אוהב את פאולו קאולו , אוהב את הכתיבה שלו. הספר מתחיל מעניין, העלילה מתקדמת לאט אבל מתקדמת. אז למה להרוס הכל בסוף ? סוף הספר ממש תלוש בנאלי, מרגיש שנמאס לו לכתוב.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון2העלילה לא ממש מדהימה, והסופר מנסה לכתוב ספר מתח בהצלחה מועטה בלבד. אבל יש כמה דמויות בספר שכל משפט שלהם צריך לצטט ולסמן עם מרקר. "אם אתה רוצה לכבוש אישה באמת, אתה צריך לחשוב כמוה, קודם כל צריך לזכות בנשמה שלה. השאר, המעטפת המתוקה והרכה שגורמת לך לאבד את השפיות והצניעות, בא בתוספת."
השנה של סאקוקיואיצ'י קאטאימה1הסופר יודע לכתוב, הסיפור מתקדם. אבל למה לעזאזל נראה שאין קשר בין הקטעים. למה זה נראה שכאילו חסרים דפים בספר, מתחי לנושא לא מסיים, מתחיל נושא אחר באמצע. אולי התרגום אשם, אבל ממש לא התחברתי.
ללכת בדרכךג'וג'ו מויס1התחלתי את הספר והייתי בטוח שאני כבר צופה את הסוף, עוד טלנבולה, להפתעתי ממש לא מה שחשבתי. נהנתי מאד מהספר, התרגשתי.
הירח הקרג'פרי דיבר1הסופר ניסה לעשות טוויסטים בעלילה ופעמיים בספר שהכל כבר מסתדר ואתה לא מבין איך כבר תפסו את הפושע, הכל מתהפך אבל מרוב נסיונות של טוויסטים הספר הסתבך ונהיה ארוך מדי.
בית צבועג'ון גרישם11משפחת צ'נדלר, משפחה של חקלאים עניים בארקנסו, מתארגנת לעונת קטיף הכותנה. לוק צ'נדלר בן השבע חולם לקנות לעצמו בכסף שישתכר מעיל של קבוצת הבייסבול האהובה עליו, הסנט לואיס קרדינלס, וללכת איתו לבית הספר בשנה הבאה. אמא שלו חולמת לעזוב את החווה ולחיות בצפון. אבא וסבא שלו חולמים רק שיבול הכותנה יהיה מוצלח ויאפשר להם להחזיק מעמד עוד קצת, וסבתא שלו חולמת שדודו ריקי יחזור מקוריאה. לחווה מגיעה חבורה של פועלים שכירים, חלקים מ"אנשי הגבעות" וחלקם מקסיקנים, ואת אירועי עונת הקטיף ההיא לוק לא ישכח לעולם. שורה של אירועים שמטלטלים את סדר היום הרגיל יעמיסו על לוק שאלות וסודות וישנו את חייו. רומן התבגרות על רקע תקופה בהיסטוריה של ארצות הברית שלא היתה כל כך מזמן, אבל בכל זאת התנדפה עם הרוח ונעלמה. עולם שבו אנשים עובדים את האדמה שלהם, מאזינים לרדיו ולא מכירים טלוויזיה, חיים בשביל לעבוד ועובדים בשביל לחיות, ומבחינתם בית צבוע זה משהו ששייך לעולם אחר. הבתים שלהם אינם צבועים, משום שאנשים כמוהם לא יבזבזו כסף על צבע. בית זו קופסה שגרים בה. ג'ון גרישם אחראי במו ידיו לעיצוב והנצחת הז'אנר של המותחן המשפטי, אבל מה שהוא באמת אוהב לעשות זה לכתוב על שני דברים: אורח החיים בפינות קטנות של אמריקה, ובייסבול. הוא עשה את זה ב"מחוז פורד" וב-"קליקו ג'ו", ועושה זאת שוב ב"בית צבוע": רומן התבגרות על רקע ארקנסו הכפרית של שנת 1952. הסיפור מלא בפרטים ובדמויות שמעבירות את התחושה של החיים במקום ובתקופה, באופן שלא נופל מסיפוריו של וויליאם פוקנר. הדבר ששאלתי את עצמי לאורך כל הקריאה הוא מה היה קורה עם גרישם היה מהמר, ועושה פה תרגיל אמיל אז'אר או תרגיל רוברט גלבריית, כלומר מפרסם את הסיפור בשם בדוי; יש סיכוי לא רע שהסיפור היה מתקבל בתשואות כרומן ביכורים פורץ דרך.
בית צבועג'ון גרישם11שנות ה 50 בארקנסו. ילדותו של לוק בצד הוריו סבו וסבתו החיים בדוחק מקטיפת כותנה ונעזרים באנשי הגבעות ומקסיקנים. לוק ילד בן שבע הוא ילד סקרן וסופג את הסודות של כולם. עושה חישובים אם כדאי לספר למשפחתו או לא. לרוב גילוי הסודות יכניסו אותו לצרות ולחצים. לוק שומר את רוב הסודות לעצמו וזה מעיק עליו.החיים בארקנסו מאוד קשים ולוק נרתם לצבוע את הבית מחדש מכספו הוא. בספר רואים את העזרה של ראשי המשפחה ובעיקר הסבתא לשכנים במצוקה ובמצב בילתי אפשרי.החשש מפגעי טבע מביאים את המשפחה להחלטות שישנו את חייהם. זהו ספר קסום. אני זוכר את עצמי באמצע שנות ה 60 בגילו של לוק כשרובנו חיינו די בצניעות. הספר החזיר לי משהו מן האווירה של פעם.
בית צבועג'ון גרישם2בעיני הספר הזה הוא ספר מדהים. גם העובדה שהוא מסופר מנקודת מבט של ילד בן שבע לא מורידה מערכו להפך, זה רק גורם לסיפור להיות יותר חמוד ומשעשע. תפניות העלילה הן בלתי צפויות (חלקן-יש חלק אחר שהוא מאוד צפוי לעיניים של מישהו שיותר מבוגר מגיל 7..). בקיצור ספר ששווה כל דקה, נכון שמזכירים הרבה ביסבול וקבוצות ביסבול אמריקאיות (שני דברים שאני ממש לא מבינה בהם..) אבל הקטעים האלה באמת לא חשובים ואפשר לדלג עליהם.. בקיצור ספר מתוק..ומומלץ מאוד מאוד..
בית צבועג'ון גרישם1באיזור חקלאי בארה"ב התושבים מגדלים כותנה, בחוה בה מגדלים כותנה גרים 3 דורות, הסיפור מסופר מזוית ראיה של ילד בן 7 המתאר את החיים את הסודות שהוא נאלץ לשמור כדי לשרוד, ספר טוב ומושך.
בית צבועג'ון גרישם1אם אתם רוצים להשאר שמחים בחג תתרחקו מהספר הזה.אתם בוודאי מכירים פרקים שנפתחים ב-5 שורות של תיאור.פה זה בעצם מתפרש על כ-200 עמודים.אין שום פונטה והדבר היחיד שעלה במוחי בסוף הספר זה למה בזבזתי את הזמן - אל תעשו זאת גם אתם!
בית צבועג'ון גרישם1מבחינתי הספר המשעמם ביותר של ג'ון גרישם. כנראה שהוא נועד לכתוב על עורכי דין ובתי משפט!