משפחת צ'נדלר, משפחה של חקלאים עניים בארקנסו, מתארגנת לעונת קטיף הכותנה. לוק צ'נדלר בן השבע חולם לקנות לעצמו בכסף שישתכר מעיל של קבוצת הבייסבול האהובה עליו, הסנט לואיס קרדינלס, וללכת איתו לבית הספר בשנה הבאה. אמא שלו חולמת לעזוב את החווה ולחיות בצפון. אבא וסבא שלו חולמים רק שיבול הכותנה יהיה מוצלח ויאפשר להם להחזיק מעמד עוד קצת, וסבתא שלו חולמת שדודו ריקי יחזור מקוריאה. לחווה מגיעה חבורה של פועלים שכירים, חלקים מ"אנשי הגבעות" וחלקם מקסיקנים, ואת אירועי עונת הקטיף ההיא לוק לא ישכח לעולם. שורה של אירועים שמטלטלים את סדר היום הרגיל יעמיסו על לוק שאלות וסודות וישנו את חייו.
רומן התבגרות על רקע תקופה בהיסטוריה של ארצות הברית שלא היתה כל כך מזמן, אבל בכל זאת התנדפה עם הרוח ונעלמה. עולם שבו אנשים עובדים את האדמה שלהם, מאזינים לרדיו ולא מכירים טלוויזיה, חיים בשביל לעבוד ועובדים בשביל לחיות, ומבחינתם בית צבוע זה משהו ששייך לעולם אחר. הבתים שלהם אינם צבועים, משום שאנשים כמוהם לא יבזבזו כסף על צבע. בית זו קופסה שגרים בה.
ג'ון גרישם אחראי במו ידיו לעיצוב והנצחת הז'אנר של המותחן המשפטי, אבל מה שהוא באמת אוהב לעשות זה לכתוב על שני דברים: אורח החיים בפינות קטנות של אמריקה, ובייסבול. הוא עשה את זה ב"מחוז פורד" וב-"קליקו ג'ו", ועושה זאת שוב ב"בית צבוע": רומן התבגרות על רקע ארקנסו הכפרית של שנת 1952. הסיפור מלא בפרטים ובדמויות שמעבירות את התחושה של החיים במקום ובתקופה, באופן שלא נופל מסיפוריו של וויליאם פוקנר. הדבר ששאלתי את עצמי לאורך כל הקריאה הוא מה היה קורה עם גרישם היה מהמר, ועושה פה תרגיל אמיל אז'אר או תרגיל רוברט גלבריית, כלומר מפרסם את הסיפור בשם בדוי; יש סיכוי לא רע שהסיפור היה מתקבל בתשואות כרומן ביכורים פורץ דרך.

שנות ה 50 בארקנסו. ילדותו של לוק בצד הוריו סבו וסבתו החיים בדוחק מקטיפת כותנה ונעזרים באנשי הגבעות ומקסיקנים.
לוק ילד בן שבע הוא ילד סקרן וסופג את הסודות של כולם. עושה חישובים אם כדאי לספר למשפחתו או לא. לרוב גילוי הסודות יכניסו אותו לצרות ולחצים.
לוק שומר את רוב הסודות לעצמו וזה מעיק עליו.החיים בארקנסו מאוד קשים ולוק נרתם לצבוע את הבית מחדש מכספו הוא.
בספר רואים את העזרה של ראשי המשפחה ובעיקר הסבתא לשכנים במצוקה ובמצב בילתי אפשרי.החשש מפגעי טבע מביאים את המשפחה להחלטות שישנו את חייהם.
זהו ספר קסום. אני זוכר את עצמי באמצע שנות ה 60 בגילו של לוק כשרובנו חיינו די בצניעות. הספר החזיר לי משהו מן האווירה של פעם.

בעיני הספר הזה הוא ספר מדהים. גם העובדה שהוא מסופר מנקודת מבט של ילד בן שבע לא מורידה מערכו להפך, זה רק גורם לסיפור להיות יותר חמוד ומשעשע. תפניות העלילה הן בלתי צפויות (חלקן-יש חלק אחר שהוא מאוד צפוי לעיניים של מישהו שיותר מבוגר מגיל 7..). בקיצור ספר ששווה כל דקה, נכון שמזכירים הרבה ביסבול וקבוצות ביסבול אמריקאיות (שני דברים שאני ממש לא מבינה בהם..) אבל הקטעים האלה באמת לא חשובים ואפשר לדלג עליהם..
בקיצור ספר מתוק..ומומלץ מאוד מאוד..

אם אתם רוצים להשאר שמחים בחג תתרחקו מהספר הזה.אתם בוודאי מכירים פרקים שנפתחים ב-5 שורות של תיאור.פה זה בעצם מתפרש על כ-200 עמודים.אין שום פונטה והדבר היחיד שעלה במוחי בסוף הספר זה למה בזבזתי את הזמן - אל תעשו זאת גם אתם!

לא האמנתי שזה גרישם כשקראתי אותו.
ספר פשוט מקסים ואין שום קשר לעולם המשפט

מבחינתי הספר המשעמם ביותר של ג'ון גרישם. כנראה שהוא נועד לכתוב על עורכי דין ובתי משפט!

גרישם שתמיד כותב על עורכי דין מפתיע בסיפור מנקודת מבט של ילד.
תענוג.

הפתיע אותי מאד הספר הזה, ואעפ"כ נהנתי ממנו מאד,

ספר מעולה מעביר תחושה של דרום אמריקה