זוג צעיר, שינוצ'י מתכנת בחברת הייטק וצלם חובב, בעיקר של חתולים, ואשתו השניה סאקו, עקרת בית שמעבירה את זמנה בעיקר בביצוע מטלות, צפייה בקרבות סומו בטלוויזיה, בישול וקריאה. בנוסף יש בבעלותם מכונות ממכר אוטומטיות של סיגריות ומשקאות וסאקו אחראית על מילוי החסר, היא עושה זאת כל בוקר. חייהם של הזוג שלווים, רגועים ונטולים ריגושים כמעט, יש שיגידו משעממים מאוד אך נדמה ולזוג הצעיר זה בכלל לא מפריע. אין להם חיי חברה והם משתלדים שלא לצאת מהבית אלא אם כן העניין הכרחי, כמו קניות ועבודה, ולפעמים לאחר שכולם נרדמו הם אוהבים לצאת לטיול קצר לאור ירח.

הם הכירו לפני חמש שנים, לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה עבר שוניצ'י לגור בדירת רווקים קטנה וסאקו היתה לו לשכנה. הקשר היחיד ביניהם היה בכייה של סאקו אותו שמע בכל ערב עד שלבסוף התאהב בו והבכי שלה הפך לחלק ביום לו הוא מחכה. בשלב מסוים החליט שכדאי ללכת ולבדוק את שלומה ולהכיר את הבחורה ולאחר שקיבל משלוח של עוגיות אורז, ממשפחתו בכפר, דפק על דלתה והציע לה שקית מלאה.

לאט לאט אנחנו מתוודעים לעוד פרטים על הזוג הצעיר, בעיקר על שינוצ'י. מסתבר שהוא עקר וזו גם אחת הסיבות העיקריות שעזב את אשתו הראשונה לאחר שמשפחתה תקפה אותו באכזריות על כך שלא יכל היה לספק לה ולהם את כל מה שהיו צריכים. הם בעיקר כעסו והתאכזבו ממנו על כך שלא היה מסוגל לדאוג ליורש לחברה של המשפחה, והרי הדבר חשוב מאוד בתרבות היפנית. הוא החליט לעצור את הטיפולים והבדיקות ולהתגרש ממנה ונדמה שיצא מצולק מהמערכת יחסים הזאת.

באחד הימים אחותה של סאקו, איזומי, מגיעה לביקור ומבקשת ממנה בקשה שתשנה את השגרה הכל כך מוכרת ורגועה שלהם לחלוטין, בקשה שתשנה את חייהם וכמו תעורר שדים משנתם, בקשה שתעמיד את מערכת היחסים של הזוג הצעיר במבחן ושתאלץ אותם להתמודד עם המציאות של חייהם ועם כל מה שחשבו שקברו עמוק והספיקו לשכוח עד לרגע בו נדמה ששיגעון או טירוף אוחז בהם ומסרב לשחרר, בקשה שתאלץ אותם להתמודד עם הרצונות האמיתיים והחרדות הגדולות ביותר שלהם.

הסיפור כתוב באופן מאוד קולח, זורם והכתיבה יפה וכל מה שצריך להיות בסיפור יפני קיים, כל מה שאני אוהב ומחפש. התרבות היפנית על כל צדדיה, היפים יותר והיפים פחות, זועקת מכל דף ומשפט בספר, הניכור, הבדידות, העצבות והסגריריות, המנהגים והאמונות, הצבעים והניחוחות ובכל זאת משהו שם לא עבד, עבורי בכל אופן, לא הצלחתי להתחבר לדמויות ורציתי כל כך. הדמות של סאקו לא מאוד שונה מהנשים של מורקמי ויש בה כל מה שצריך כדי לגרום לי להתאהב בה ובעיקר לעורר בי אמפתיה אך עם כל הרצון זה לא עבד. מרגיש לי שפספסתי ספר שאמור להיות מעניין ומוצלח, לא היה חיבור, ורוב הקריאה עברה עלי במן שיממון, ריחוק ואפתיות שלא הכרתי עד היום, בטח לא בספרות היפנית..

בין היתר הספר עוסק גם בחיים בעידן המודרני, הלחץ התובעני שבעבודה, המרדף אחרי הכסף, בהישרדות ובמוות. השנה של סאקו היתה לא פשוטה בכלל, הוא מתאר חיים לא קלים של הזוג הצעיר וכן היו רגעים, מעטים מאוד וקצרים, בהם ליבי יצא אל סאקו, אך לא מספיק.

בסיפור הזה המשפטים צועדים על גבי ציור קנבס, והמכחול שהצייר אוחז בידו מרקד לפני הקורא. בספר הזה יש רק 207 עמודים איכותיים. בדיוק כמו אותו תבשיל גורמה שאני אוהבת. יש מעט מאוד על הצלחת, המרכיבים מוגשים אסטטית, שחבל לקלקל ובכל זאת... כשנוגסים ... יאמי... הטעם אלוהי, עד כדי כך שלעיתים לא ניתן לזהות את התבלינים, שעומדים מאחורי אותו תבשיל... כל מה שנותר, הוא רק להתענג ולערוג שלא ייגמר לעולם...

סאקו ושוניצ'י זוג נשוי. הוא גרוש אחרי שלוש שנות נישואין. שניהם יחדיו מתגוררים בדירה שכורה ליד תחנת הרכבת, בסמוך למכונות לממכר מוצרים כמו: סיגריות, תה, קפה ומשקאות נוספים. מי שניהל את המכונות הללו היא סאקו.

את רוב היום סאקו מבלה בבית בניקיון, ציור וסריגה ואחד הדברים שמאוד אהבה היה לצפות בסומו.

שוניצ'י מתכנת ואיש בהייטק. על הריונה הקורא למד מאיזומי – אחותה של סאקו שבאה לבקרה. איזומי מוכרת מוצרי קוסמטיקה, נשואה לטושון שמרוויח יפה דרך אתרי האינטרנט ועושה כסף טוב בבורסה.

כשסאקו מספרת לשוניצ'י על הביקור של אחותה ועבודתו של טושון, שוניצ'י מגיב... ציטוט עמוד 17: "בעסקים האלה, מישהו צריך להפסיד כדי שמישהו אחר ירוויח, וברור שאני אהיה הראשון שייפול"....

שניהם יחדיו התנהלו בחיים שגרתיים והתבדלו מהחברה. הקשר שלהם עם המשפחה והחברים הסתכם "רק במה שמוכרחים".

אחד התחביבים העיקריים של שוניצ'י מלבד קריאה היה צילום. הוא צילם חפצים מסביבו לדוגמא: את הרהיטים, סט צלחות, פרחים בחזית הבניין וכך הלאה. לאחר מכן עבר גם לצילום של חתולים עד כדי כך, שאפילו למד לחזות את התנהגותם, מתי יפהקו, מתי יקומו, ומתי יחלו לנקות את עצמם.

את סאקו שוניצ'י הכיר דרך יבבותיה, וכל מה שחצץ ביניהם היה קיר. ככל שהאזין לקול הבכי של סאקו בלילות, כך התעוררה תשוקתו להתמכר אליה. למה בכתה סאקו? ...

"השנה של סאקו" זו השנה שסאקו בהריון, וזו גם השנה שאט אט קיואיצ'י קאטאימה עושה לנו הכרה עם עברה של סאקו. "לעולם החדש" פורצים חיים חדשים שגדלים ברחמה של סאקו... רמז: יש לכך משמעות בסיפור.

זהו סיפור לא פשוט לאנשי המערב, במיוחד שמדובר בתרבות שונה לגמרי. הספר הזה עוסק בגלובליזציה, התפתחות הטכנולוגיה, השוני בין אז והיום ועל האנושות העצלה מול השפע. ראו בפיסקה הבאה מה שוניצ'י חושב...

ציטוט מעמוד 44: "יש לנו הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים. ונוסף על כך, הכל נמצא בהישג יד. הנה בחנות שפתוחה עשרים וארבע שעות ביממה אפשר להשיג ממש כל דבר: אוכל, ממתקים, אלכוהול, ספרים, מוצרי קוסמטיקה... אפילו כספומט. וכשחיים ככה, כמו בקופסה מרופדת בצמר גפן, לגוף אין בררה אלא להיות עצל".

כשאני מהרהרת רק על הקטע הקטן הזה ויש הרבה בספר, אני חושבת שיש משהו במה ששוניצ'י אומר לסאקו. בהמשך מסביר שוניצ'י לסאקו ... כשהגוף נהיה עצל אין שום סיבה שגם המוח לא יהיה עצל...

ציטוט מעמוד 85: "... וירוס כמו איידס, למשל, מסוגל לחיות בדו-קיום עם הגוף האנושי, אבל לא סרטן. ובעיקר ובהתחשב בעובדה שהסרטן הוא לא פולש מבחוץ, אלא חלק מאיתנו. התאים משתגעים ומתחילים להתחלק. נראה שהאדם המודרני הפסיק לחיות עם עצמו בשלום, אתה לא חושב?"

לאורך כל הספר, הסופר לא מהסס להעביר ביקורת על החיים התובענים, המרדף אחרי "המזומנים", התחרותיות וההישגיות. הדברים נרמזים לקורא בעדינות, בדיוק כמו ציור יפני עם נגיעות של מכחול דקיק.

את הספר הזה קוראים ל-א-ט... קוראים, נעצרים, מהרהרים וממשיכים לקרוא, ואם רוצים להעמיק קוראים שוב ושוב.

אין לי צל של ספק, שהספר הנוכחי דורש קריאה נוספת. העלילה הזו לא תתאים לקהל קוראים שרגילים לנסוע רק בכביש מהיר... בספור הזה צריך לדעת להסיר את הרגל מדוושת המאיץ...

ספר מעניין, מקסים, עם הרבה פילוסופיה ולא מעט מסתוריות, ושונה מאוד מהספרות המערבית המוכרת לרובנו כאן.

ממליצה לקוראים שאוהבים לטעום משהו קצת שונה.

אני אהבתי!

למרות זאת, יש לי תחושה שאם הספר היה מתורגם ישירות מיפנית, הוא היה מקבל ערך מוסף נוסף.

לי יניני