ביקורת ספרותית על דיאטה לנערות מאת ברברה אדלשטיין
הביקורת נכתבה ביום שני, 2 במאי, 2011
ע"י dushka


זמן רב אני חושבת לכתוב את הסיפור הקטן הזה. סיפור אישי שולי, שצף בזכרוני מדי פעם, ולאו דווקא בנסיבות המתבקשות, כך שיש לו, כנראה, איזה כח. לפחות עלי.

בגיל ארבע עשרה בערך, מיציתי את פוטנציאל הצמיחה לגובה והתחלתי עם הצמיחה לרוחב, שעקב חיבתי הרבה לפחמימות בכלל ולתופינים ומיני תרגימא בפרט, די צלחה בידי.
שילוב של תסרוקת כבשה שגלשה בפוני סנטימטר מעבר לעיני ובגדים בגזרת שק השלימו את התמונה, שבאופן מפתיע התקבלה בסובלנות יחסית בבית
(כשאני רואה תמונות שלי מאותה התקופה, מתחשק לי לקפוץ לתוכן חמושה במספריים).

לאמא שלי הייתה חברה טובה, זכרונה לברכה, בעלת רצון עז לתקן, לא רק אותי. לכן, כנראה, קנתה לי מתנה (ליום ההולדת? אני מקווה שלא) את הספר "דיאטה לנערות",
שעל כריכתו, בה שלט גוון האפרסק הרענן, ניצבה נערה נאה, לא שמנה אך לגמרי לא אנורקסית, בגד גוף קצר לגופה ותפוח בידה (התפוח כדימוי לנשיות מחד ולערך הקלורי הנמוך מאידך או כשילוב מושך של שניהם).
התגובה הראשונית שלי הייתה עלבון. הרי ספר הדרכה שזו כותרתו, אומר לך בעצם : "את שמנה!!" מה שלא נעים לשמוע, גם אם זה נכון.
לאחר מכן שקעתי בקריאת הספר.

בנעורי, היתה לי חיבה לספרי הדרכה עם דוגמאות. קצת קשה לי לאתר את מקורה של הסטייה אבל קריאה על הבעיות של רייצ'ל (שם בדוי) ושות' ועל האופן בו פתרו אותן בעזרת הדרכה ושינוי, לימדה אותי משהו על עובדות החיים (משהו קצת מסולף) וגרמה לי להאמין חלקית ושלא בצדק שיש סדר בעולם.
לכן הקריאה בספר שופע התרחישים הייתה עבורי הנאה גדולה ואף על פי שלא הודיתי על המתנה ולא הודיתי בהנאתי הגנובה נסחפתי פנימה.

עד היום אני זוכרת את ג'יל (שם בדוי) המלאה, שעברה ניתוח שיניים ולכן אכלה רק מזון מעוך, מה שגרם לה בעקיפין לרדת קצת במשקל. ראתה ג'יל כי טוב, התייעצה עם דיאטנית והמשיכה במשטר דיאטה מתון שהחל להראות את תוצאותיו גם בהצלחותיה בקרב בני המין השני. אבל מה, ג'יל החלה למצוא טבליות שוקולד בלוקר שלה בבית הספר. ולאט לאט הבינה שמישהו מנסה לחבל בהצלחתה. אני לא זוכרת את כל ההליך הבלשי שבסופו התברר שמאחורי הפשע עמדה חברה טובה אכולת קנאה ורכושנות. זה היה בפרק על "המחבלים".
בקיצור, ספר מתורגם שהכניס אותי, כמו הסדרות האמריקאיות, לעולם הערכים השונה והמופלא של נערת בית ספר לא ישראלית (לוקר..).

פרט לפיקנטריה, הספר היה כנראה די בסדר אבל לא התאים לי. אני הייתי בשלב התפתחותי תוסס ואהבתי הליכים מקוריים וקיצוניים והספר הטיף לשמרנות ולאיזון, פרמטרים שמתאימים, אולי, לדיאטה אבל לא לדמיונה של נערה מתבגרת. הספר היה מקיף וכלל את כל הבעיות, בהן עתידה להתקל אותה נערה נחושה שלא הייתי (תופעת "המישור", אגירת מים, תסמונת קדם וויסתית ורגעי המשבר).

אבל הרי בפיקנטריה עסקינן-
אי שם, בפרק או תת הפרק על חטיפים, הסתבר שאת דוכני ארצות הברית סוחף להיט דיאטטי חדש. חטיף אפוי מקליפות תפוחי אדמה.
להוטה לנסות את הלהיט האמריקאי שמרתי את קליפות תפוחי האדמה שקילפתי לפשטידה של שבת, חתכתי אותן למלבנים שווים וסידרתי בתבנית כשאני ממליחה ומפלפלת (אל תתפסו אותי במילה באשר למתכון).

בביתנו שהתה אורחת. חברה אחרת של אמי, ניצולת שואה עם סיפור חיים בלתי אפשרי, בעלת אופי קשה לעיכול אך ראוי להערצה: קיצונית, דרמטית, תאוות חיים ושוחרת תרבות, המדלגת (עד היום בגיל 83) בין סרט למוזיאון לעשייה התנדבותית, נמרצת כמו שלושה אנשים ורזה כמו חצי איש ומאמינה שכדי לשמור על הגוף יש לאכול כמה שפחות ולעשות כמה שיותר.

היא התעניינה בתכולת התבנית, ממנה שלפתי ולעסתי חטיפים אמריקאים (הם היו בסדר אבל לא ממש להיט).
"זה?" עניתי לה "זה הלהיט החדש באמריקה. חטיף דיאטתי מקליפות תפוחי אדמה"
היא התבוננה בי ופניה התכרכמו בסלידה.
"קליפות תפוחי אדמה?" היא שאלה בתדהמה. "פכסה" (היא אומרת את זה, או יותר נכון, יורקת את זה עם צירה מתחת ל"פ")
"פכסה, אפילו באאושוויץ לא נגעתי בזה".

גם אני כבר לא נגעתי בזה.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
dushka (לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
נס קפה עם סוכרזית בלי סוכר וחלב ותפוחים. זו היתה הדיאטה החביבה עלי (בין קרמשניט לקרמשניט) לריצה אף פעם לא התחברתי :)
בלו-בלו (לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת ממש מקסימה ממש עצוב מה שכתבת וגם מצחיק, ולצערי כל כך רלוונטי גם היום. היה לי הספר הזה. הנערה בשער נראתה לי שמנה והדיאטות הרבה יותר מדי מתונות. אני דגלתי בדיאט קולה ומסטיקים וריצות של שלושה קילומטרים כל יום.
מיה אליה (לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
מקסים ,להעביר דברה כזה עצוב בצורה מצחיקה-
אני לדאבוני כן הושפעתי קשות מהחברה וחשבתי שכל מי שרזה -היא הכי מאושרת בעולם ואהובה- כמה אירוני-וכמה שכיח עדיין בחברה של ימינו.
dushka (לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
תודה שין שין ונדמה לי שהיה שם פרק על דיאטת השמנה, אבל הוא, כיאה למשקלו באוכלוסיה, היה זניח..
שין שין (לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
דושקה, אני מתה על הביקורות שלך. ואותי העבירו דיאטת השמנה...
dushka (לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
תודה לכן ואמא, את כבר בת שישים ושבע? לפי העברי זה רק מחר.
blass talma (לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
קליפות אכסה פכסה אמרה הנ"ל (הכל בצירה) . ממש זכרונות נפלאים ביום אאושויצי שכזה..
נולי (לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
דושקה יקרה, חיפשתי בקורת שתתאים לאווירה של היום וקליפות תפוחי האדמה בהחלט עשו לי את זה מעט:))תאור מקסים.
טופי (לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת נפלאה! ולפי תאורך היית יפיפיה בעיני...חיצונית ופנימית כאחת
:)
אנקה (לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
וסבתי היתה אומרת: אוכלים הכל חוץ מקליפות בצל וביצים.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ