ביקורת ספרותית על ההיסטוריה הסודית [כתר] מאת דונה טארט
ספר מעולה

---

למודת ספרים וקריאה, אני מחלקת את התואר "יצירת מופת" בקמצנות מירבית. כמו מבקר מסעדות אליטיסט, גאה ונפוח מחשיבות עצמית, אני מרבה להוריד כוכב אחד. שהרי, כמה יצירות הינן מופתיות? אסור להיות נדיב מדי במתן ציונים גבוהים, שמא יחשדו בי שדעתי קלה וטעמי בינוני וירוד. וכך אני מחלקת מחמאות כמו כילי זקן שאוצרותיו הולכים ואוזלים. על מדף המופתיים הצבתי כמה יצירות שנשפכתי לגמרי בקוראי אותן, (ולא, לא, ידידי, אלה הן לאו דווקא אותן יצירות שזכו להערצת המבקרים וסובלות לעיתים מעודף שיעמום וחוסר עניין בולט) אלא יצירות שמולן אני מתקפדת, נופלת על ברכי מזועזעת מעוצמת הכישרון שכתב אותן ומן העובדה, שגם אם אחיה אלף שנה (מתוכן 98 שנה ללא אלצהיימר) לא אצליח להפיק יצירה כזאת.
אלה הם לא ספרים של חמישה כוכבים, אלא של שבעה כוכבים (לא שבעה מתוך עשר, אלא שבעה מתוך חמישה).
ואחרי הקדמה לא קצרה זו, התואמת את הספר הלא קצר הזה, את ההיסטוריה הסודית אני מניחה על המדף ההוא. אולי לא במרכז, אבל בהחלט גם לא בצד. את המדף הזה חייבים להצמיד לקיר בעוד כמה ברגים, כי ההיסטוריה הסודית הוא ספר עב כרס, שגורם כאב פרקים בזמן הקריאה וגם כאב לב.
כל הסופרלטיבים שלי לא ניתנו בגלל גילה הצעיר של הסופרת, אם כי גם עובדה זו מעוררת תהייה לא קטנה, והמחמאות היו נכתבות גם אם היא הייתה גברת למודת ניסיון.
למרות אורכו, הוא אינו משעמם לרגע. קורותיה של החבורה הדקדנטית שלנו, נקראים כמו ספר מתח.
ביקורת בונה? אין לי.
ביקורת הורסת? אין גם כן.
אז בכל זאת איזו עקיצה? הספר פשוט הותיר אותי צהובה מקנאה, ממש כמו הכריכה המכוערת.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על ההיסטוריה הסודית [כתר]