ביקורת ספרותית על ההיסטוריה הסודית [כתר] מאת דונה טארט
ספר מעולה

---

ספר מצוין. ארבעה וחצי כוכבים לפחות. אחד הטובים שקראתי בזמן האחרון.
מאז שגיליתי את 'סימניה', והתחלתי לנבור בתוככי עצמי כשאני מסיימת לקרוא ספר, כדי לנסח מה אהבתי ומה לא אהבתי בו, הבנתי על עצמי שני דברים: קודם כל, אני מעדיפה ספרים שמתמקדים במספר מצומצם של דמויות ומפתחים אותן לעומק, על פני ספרים שמרפרפים להם בקלילות על פני עשרות דמויות, מספקים עליהן אינפורמציה למכביר, אך לא באמת הופכים אותן לבשר ודם (ע"ע "מאה שנים של בדידות"). שנית, אני מעריכה מאוד סגנון וכתיבה יפה, בלעדיהם הספר אינו שלם, אבל הם לבדם לא מספיקים (ע"ע "סיפורי ניק אדמס"). בעיני, ספר צריך קודם כל לספר סיפור טוב, כזה שנוגע ללב ונותן חומר למחשבה. וככל שהוא עושה יותר מהדברים האלה, כך הוא מצליח לתקוע יתד עמוקה יותר בזיכרוני, ולהישאר שם. ע"ע "חייבים לדבר על קווין", "אלה תולדות", "ענבי זעם", "והיום איננו כלה", "עפיפונים"...
אינני בטוחה ש"ההסטוריה הסודית" עומד כתף אל כתף לצד החבורה המהוללת הזו, אך ללא ספק הוא ספר שקולע בול להעדפותיי הספרותיות.

בניגוד לחוות דעת אחרות שקראתי, לאו דווקא ב'סימניה', שתיארו התלהבות מההתחלה ואכזבה מההמשך, אני עברתי תהליך הפוך. את ההתחלה לא סבלתי. הניסיון לייחס ללימודי היוונית הילה של חוכמה עילאית והתיאור הראשוני של חמישה סטודנטים שמסתובבים בקולג' כשרגליהם כאילו נטועות כמה סנטימטרים מעל פני הקרקע כי מוחם בעננים טרוד במשפטים עלומים ביוונית עתיקה, נראו לי מוגזמים ולא אמינים, וחששתי שאני הולכת לסבול מעוד אחד מספרי הנעורים בסגנון הסרט "ללכת שבי אחריו" שיש בהם משהו מתוק ומקסים כשאתה עצמך בגיל הנעורים, אבל מגילי המתקדם נראים קצת ילדותיים ושטחיים.
אך לשמחתי הרבה לא כך הדבר. אחרי שעוברים את העמודים הראשונים היומרניים-משהו, מתפתחת עלילה מותחת, חכמה, מורכבת, מרתקת ועוצרת נשימה, שלא ניתן להפסיק לקרוא בה. הישג מדהים לסופרת כל כך צעירה, בת 28 בסך הכל בזמן שכתבה את הספר הזה, ספר הביכורים שלה.

גיבורי הספר זוכים לפיתוח דמותם באופן כה עמוק, יסודי ומורכב עד שאתה מתחיל לזהות בהם את מכריך. דמותו של באני עולה על כולם. הוא פשוט הכלאה של מספר אנשים שאני מכירה באופן אישי. הוא אמיתי כל כך שאפשר לגעת בו. כך גם דמותו של ריצ'ארד, המספר. היכולת של דונה טארט להעביר את הקורא את אותו המסע הנפשי שעובר ריצ'ארד, היא על גבול הוירטואוזיות לדעתי. על אף המעשה המזעזע שהוא שותף לו, הצליחה טארט לגרום לי להבין אותו. החל מרצונו העז להשתייך, רצון שכל מי שאי פעם חווה אותו יזהה מיד את השפעתו המכרעת על מהלך העניינים, וכלה במועקה שאחרי המעשה והחרדה האיומה מפני ההיתפסות. מדובר בספר שפשוט שואב אותך פנימה והופך לך את הבטן. הניגוד שבין היכולת של הגיבורים לעורר הזדהות והפלצות שבמעשיהם הופך אותו לבלתי נשכח.
אחרי שסיימתי לקרוא חקרתי קצת אודותיו באינטרנט וגיליתי שהספר גם מלא בהקשרים ורמיזות לספרות אמריקאית קלאסית ואף מתכתב עם כל מיני מיתוסים עתיקים. בעיני זה לא מעלה ולא מוריד. לדעתי הספר עומד בזכות עצמו, ולמרבה המזל אין צורך להיות מלומד דגול כדי ליהנות ממנו.

חזק, מעורר מחשבה, ויורד לעומק נפש האדם. מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על ההיסטוריה הסודית [כתר]