ביקורת ספרותית על פרחי הירושימה מאת אדיטה מוריס
ספר מעולה

---

הצונאמי הטיל על חופיה ההרוסים של יפן גם הזיכרון הכואב של הספר פרחי הירושימה. שנים רבות חלפו מאז קראתי אותו (או בו) כמה פעמים. אינני זוכרת את שמות הגיבורים, אבל את תוכנו אני זוכרת גם זוכרת.
אמריקאי צעיר בא לביקור ביפן שאחרי מלחמת העולם השנייה. יפן הזדרזה לעטות מסכה של נורמליות על פניה כדי להשתקם מתוצאותיהן ההרסניות של שתי פצצות האטום. לכאורה, משפחה רגילה, שמקבלת אותו על פי כל גינוני הנימוס. שהרי בינינו, איזה היגיון עמד מאחורי המלחמה בין יפן לארצות הברית? אין שם שנאה שצריך לשכך, וגם לא מאות שנים של חשדנות. לאט לאט מבין גיבורנו כי המשפחה המארחת מסתירה ממנו את סודותיה בגאווה ובבושה.
בעל הבית עובד בשלוש משרות כמו כל יפני שמכבד את עצמו, כדי לשקם את הכלכלה המתפוררת. הוא חולה בסרטן, תוצאה ישירה של הפצצה. אחותה של בעלת הבית, יפהפיה צעירה, מסורבת על ידי משפחת אהובה, מפני שחשיפתה לקרינה תגרום לה להוליד מפלצות. והזקנות הקרחות שהולכות לבתי המרחץ, מצולקות וזוכרות.
מוריס מספרת על הרגע הנורא שבו הוכתה הירושימה באור המסנוור, שהמיס את האנשים והפך את אלה שניצלו לנגועים.
בעדינות היא מוליכה אותנו בין אנשים נפלאים ולופתת את ליבנו המחשב להישבר.
ועכשיו, כשאני צדה כל בדל של מידע על שיברה של יפן, לא יכולתי שלא להזכר בספר הקטן והנפלא הזה.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על פרחי הירושימה