ביקורת ספרותית על פרחי הירושימה מאת אדיטה מוריס
ספר מעולה

---

תמיד טענתי שכדי לכתוב פנינה ספרותית, אין צורך ב-500 עמודים. הספר של אדיתה מוריס סיפק לי עוד הוכחה לטענתי זו. זהו ספר של פחות מ-200 עמודים, אך רגיש ונוגע.

עלילת הספר מתרחשת בהירושימה בשנת 1959. אנו 14 שנה לאחר הטלת פצצת האטום הראשונה בהיסטוריה, העיר אולי שוקמה מהריסותיה אך הניצולים עדין מלקקים את פצעיהם ומתמודדים מדי יום ביומו עם הצלקות שהותיר בגופם ובנפשם אותו בוקר נורא של 6 באוגוסט 1945.

איש עסקים אמריקאי צעיר בשם סאֶם וילוּבּי מגיע להירושימה במסגרת עבודתו ושוכר חדר בביתה של יוּקה, ניצולת הפצצה.
הספר עוסק במפגש הזה בין יפנים ניצולי הירושימה, לבין אדם מערבי ובמפגש הטעון נחשפות דעות קדומות, אי הבנות, חששות, אך גם אנושיות גדולה. יוקה ניצולת הפצצה מעדיפה שהאורח הזר ימשיך לראות את יפן היפה והרומנטית אך לא ניתן להתעלם ממה שקרה בהירושימה ולאט לאט נחשפים הדברים במלוא עוצמתם וכאבם.

סאם שלראשונה מגלה את מצבם של הניצולים, לא חש רגשי אשם או חוסר נוחות בשל היותו נציג (גם אם בעל כורחו) של מי שהמיט את האסון הזה על אנשי הירושימה. יוקה אף פעם לא מתייחסת לכך שסאם הוא אמריקאי. אומנם אחותה הצעירה של יוקה, מגלה תחילה סלידה מהאורח הזר, אך לא ברור אם זה משום שמדובר דווקא באמריקאי.

אחד הטרגדיות הקשות של הניצולים האי העובדה שהם היו מנודים על ידי החברה לאחר ההפצצה. המוות הוא דבר טמא ביפן וכל ניצולי ההפצצה שהו באיזור של מוות. איש לא מוכן להיות עם הניצולים באותו בית מרחץ, איש לא מעוניין להעסיק את הניצולים שיכולים לחלות בכל רגע במחלה עקב הקרינה שספג גופם ואיש אינו מוכן להתחתן עם הניצולים שדמם עלול לסכן את בריאות הצאצאים. וכך חיים הניצולים כשצלקותיהם הגופניות מזכירות להם מדי יום כי הם פגומים, טמאים, מנודים.

הייתי בהירושימה לא מעט פעמים. זו עיר חיה ותוססת המזוהה היום עם מפעל מזדה המצליח ועם קבוצת הבייסבול שלה המצליחה גם היא, אך כנראה שלנצח תהיה הירושימה מזוהה עם אותה פצצה, ה- Little Boy.

ענין אחר: לפני שנים ארוכות קראתי את ספרו של דן בן אמוץ "לזכור ולשכוח". זהו בעייני הטוב שבספריו והוא מספר בו על בחור הנוסע לגרמניה לטפל בתביעת פיצויים בגין משפחתו שהושמדה שם בזמן המלחמה. בהיותו בגרמניה הוא מתאהב בבחורה גרמניה ומה שקרה בגרמניה עומד כל הזמן ברקע יחסיו אתה. לא יכולתי שלא להזכר בספרו של דן אמוץ כשקראתי את "פרחי הירושימה" והמענין הוא שגם עלילת ספרו של בן אמוץ מתרחשת באותה שנה – 1959.


למי שירצה לקרוא פוסט שלי על פארק השלום בהירושימה, זה הקישור:

https://bit.ly/2Ky8RXg

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על פרחי הירושימה