ה"עבד" נח לו שנים רבות בארון הספרים, הוא כמעט ונקבר מתחת להררי הספרים וגודלו לא הועיל לו הרבה.
זה שנים שאני עוברת על פניו בלי לעצור ולהרים, הוא מעולם לא קרץ או חייך אלי ואני, מצידי, לא ייחסתי לו חשיבות.
לאחרונה, היו לי כמה שעות פנויות, דבר שלא קורה בדרך כלל, ומשום מה הוא הראשון שעלה בחכתי.
לא ציפית ליותר מדי, למרות שאני אוהבת את בשביס זינגר וינטל הוא אחד המחזות שאני הכי נהנת מהם.
ו...אחרי ההקדמה המייגעת (אני מקווה שמישהו שרד אותה בכל זאת) אני יכולה לומר שהעבד הוא אחד הספרים המקסימים.
בשבילי הוא היה חלון מדהים לחיים היהודיים במאה ה-17, להתמודדויות, לחיי הקהילה, לתאוות ולגבורות.
יעקב, גיבור הספר, הוא הגיבור האנושי ביותר, הוא מודע לעצמו, להווייתו, ההתמודדות שלו בשבי ריגשה אותי, הצורך לכבוש את ייצרו, המודעות לעצמו ולמה שחשוב לו, ולמרות זאת, גם ברגע שהוא כבר לא מסוגל, הוא אינו שוכח מיהו.
הספר אינו מכיל יותר מ-200 עמודים, כשתהפכו את הדף האחרון אולי תתקשו, כמוני, להפנים שכל מה שקרה נכתב על פני מספר מועט כזה, בטוחני שסופרים אחרים היו מושכים זאת על פני עמודים רבים (יש כאלו שהיו כותבים ספר נוסף).
יעקב ובחירת ליבו בוחרים בחיים יהודיים, שאינם מאירים להם פנים כלל, הפחד והמצוקה הפכו את יהדי פולין לקנאים והם שכחו לגמרי מהי המטרה של הכל, יעקב מאבד הרבה בחייו ולמרות זאת הוא קם מחדש, מקים את עצמו, שוב, מהמקום הנמוך ביותר, וחוזר אליה, אל אהבתו, כדי ללכת ביחד איתה, לתת לה את הכבוד לו היא ראויה וכדי ללמד את כולנו, שנקיות הלב, רצון אמיתי ושלווה כדאיים למרות הכל.
בשביס- זינגר הוכיח לי שוב, כי הוא מכיר את עולם היהדות מקרוב, שזה הנושא שהכי קרוב לליבו, והוא כותב את זה בצורה הטובה ביותר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
