ביקורת ספרותית על אשת הקמיקזה מאת איל מגד

---

איך מתוך הסערה הדחוסה והאינטנסיבית והמסוכנת הזו, מתוך המערבולת המשגעת והאבסולוטית הזו שהגיבור נשאב אליה כל כולו, כזו שאהבה אירוטית אובססיבית, דבקות ממש, מערבולת מרה שלתוכה נחטף גיבור הסיפור, שנפרשת על פני 130 עמוד, מגיעה הרגיעה הזו סוף סוף. כל הרוחות נרגעות, שוכחות.
הספר מספר על קצוות נוראיים שאליהם הגיבור נשאב ללא רחם, על ייסורי שאול של הנפש והתחפרות בתופת הסבל והמרה והשגעון, ובכל זאת בנימה קומית כמעט.
ספר שאין בו כמעט שמות. אין בו סיפור או פירוט על הרבה מעבר למערבולת של הגיבור, כולם והכל רק ברקע. מסופרים בנגיעות קצרות, מרופרפות, והוא ממוקד רק בגרעין הסערה, בליבה של המערבולת הזו של הגיבור, בצורה מרוכזת, טהורה, עירומה, אמיתית, חשופה.
ועל הרגיעה שהגיעה,
שלאורכה מתחילים לצוץ ומלווים אותה סופריו המיתולוגיים האהובים של הכותב ומשאירים לו תשורות קטנות בדרך, כמו לחגוג את הרגיעה המבורכת.
כמו לתת את הסכמתם.
כן, הנה, הגיע הזמן.
כן, מצאת סוף סוף את הנתיב הטוב.
וברכתנו איתך.

עד הסערה הבאה

» ביקורות נוספות של רחל.מ.
» ביקורות נוספות על אשת הקמיקזה