קיצור תולדות האנושותיובל נח הררי7ספר מצוין שהפך את עולמי, פתח את אופקי מחשבתי, החזיר אותי למקורות (שלי) והפך להיות ה'תנ"ך' החדש שלי. מאז התחלתי לקרוא - כל שיחה או מחשבה התחברו לפרק, פיסקה או משפט שכתובים בו. הפכתי להיות מיסיונרית ואף שלחתי אותו אל מעבר לים גם שם נהנו ממנו עד מאד. הבעיה היחידה שנוצרה הייתה, שמרגע שסיימתי אותו לקח לי הממממון זמן עד שהייתי מסוגלת להתחיל לקרוא ספר אחר (ובדרך כלל אני קוראת נמרצת). עבר זמן ומאז כבר התחלתי את הבא בתור ('ההיסטוריה...') ואני ממשיכה להחכים, לתהות ולחשוב יותר מדי. אין הוא מהספרים שקוראים בנשימה אחת, אבל המסע הארוך מעניין מרתק וחשוב להבנת מקומנו בעולם הזה. מ ו מ ל ץ!
סיפורי חייו של מר פיקריגבריאל זווין3ספר נפלא על אנשים, ספרים ומה שבניהם. מלא רגישות ובלתי רגשני, כתוב נהדר ונוגע ללב. לא רציתי שיגמר. מומלץ לכל אוהבי המילה הכתובה.
22/11/63סטיבן קינג0מסעות בזמן וניסיון לשנות את פני ההיסטוריה. סטיבן קינג יודע איך להחזיק את הקורא על פני 800 עמודים.
האנאלפביתית שידעה לספוריונס יונסון9שרשרת אירועים מוזרים עד מופרכים הנוגעים במציאות ובהיסטוריה, בסיפור חוצה יבשות (כן גם אנחנו בפנים - ולא באופן מחמיא ובכל זאת לא התעורר בי שום אנטגוניזם), גדוש סיטואציות בלתי אפשריות ודמויות שונות ומשונות, רוויות חכמה או טיפשות. סופים קצרים ופתטיים לסיפורי חיים ארוכים חדורי מטרה ומלאי פתוס. סגנון כתיבה נ ה ד ר מלא הומור שנון ועוקצני ועבודה מצויינת של המתרגמת. יש שיגידו - מיחזור (ע'ע 'הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם'), ואולי הם צודקים אבל גם אחרי השניים הראשונים אני בקלות יכולה לקרוא גם את הספר השלישי שאני מקווה שיונס יונסון כבר התחיל לכתוב.
הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנטירמי פינקוס3אירופה של לפני ואחרי המלחמה על מגש התרבות היהודית הגלותית. השפה נפלאה וכל סיפור חדש מעורר עניין לא פחות מקודמו. לפינקוס יכולת תיאור ציורית ממחישה כל כך, שממש ניתן לשקוע בנינוחות הספות המרופדות, להריח את ניחוחות העוגות המפוארות והמפנקות, לשמוע את שאון מחיאות הכפיים' ולתיבול הספר משובץ באיורים מעשה ידיו. אט אט מתקבלת תמונה השואבת את הקורא אל רוח הזמן והתקופה עמוסת השינויים. זהו סיפור יהודי טוב, אחר, משעשע ומעורר חמלה בד בבד, סיפור נוגע. אפילו עם היידיש הסתדרתי לא רע בכלל, למרות ששורשיי האירופאים מקורם בתרבות שונה לחלוטין. מאד נהניתי.
המדריך לימים הקרוביםיואב בלום4WOW!!! רגע אני מסדירה נשימה... לסיים ככה ספר זו אחת המתנות הכי גדולות שכותב יכול להעניק לקוראיו, או לפחות לקוראת המכונה 'אני'. הרומן ביננו החל כשלקחתי אותו לידיים (כי יואב בלום הצליח להרשים אותי מספיק ב'מצרפי המקרים'), המשיך כשכהרגלי קראתי את הכתוב בכריכה האחורית (שכולה מקוריות), התפתח עם קריאת העמודים הראשונים כבר באוטו בחזרה הביתה (לא אני נהגתי!), צבר תנופה עם כל משפט שלישי שסימנתי (או שהתכוונתי לסמן ובדיוק לא היה לידי שום דבר כותב) והסתיים כאמור בוו'או איזה ספר... אני כמעט מקנאה בעצמי שזה קרה לי ;) חלקים נבחרים אף הקראתי בקול לשותפי לחיים (נורא רוצה אבל לא קורא...) שככה אני הופכת אותו גם לשותפי לקריאה. אז אם חשקה נפשכם ב'ספר הפתעות' שיזרוק אתכם מצד לצד, שבכל רגע שחשבתם שהבנתם את הטריק שלו - או לפחות את הסיפור שמאחורי הסיפור - יצוץ לו טריק חדש שיבלבל אתכם מחדש, זה הספר. אם בא לכם ליהנות מכתיבה משובחת סוחפת ומרתקת, זה הספר. בקיצור אם בא לכם לפנק את עצמכם לכו על הספר הזה, כי יואב בלום הוא ממזר (חיובי, חיובי...) ואני יש לי קראש על כותבים ממזרים. יש המון ספרים טובים. מלאי עלילות נפתלות ומופלאות, מלאי הברקות כתיבה, מלאי עומק ותובנות ושלל מיני מעדנים, אבל אחת לכמה זמן נופל לך לידיים ספר מלא בכל המתנות האלה יחד - שכל כולו עונג צרוף. ו'המדריך לימים הקרובים' הוא בדיוק כזה.
האורות בבתים של אחריםקיארה גמברלה2עברתי קומה, ועוד קומה, באמת התאמצתי 50 עמודים, ובכל זאת שרדתי את חמש הקומות של הבניין ושם זה נגמר. ריבוי הדמויות ובליל ההתרחשויות עשה לי סלט במח וההחלטה לפרוש הביאה עימה סוג של הקלה...
לאור אשה (אישה)רומן גארי (אמיל אז'אר)1נפלה לידי מהדורת 1985. אולי היו אלה הדפים המצהיבים, הפונט המיושן, דיאלוג הפתיחה המנומס מדי, משהו לא עבד. בשורה התחתונה פרשתי אחרי 2 עמודים ויתכן והיה זה הפסד טכני של ספר טוב.
גוף שני יחידסייד קשוע12כשפותחים בפני דלת ומאירים עבורי בפנס מקומות שאני פחות נגישה אליהם זה תמיד מעניין, אם מוסיפים לזה כתיבה ראויה, מתבלים בקצת הומור עצמי ונוגעים בַּאמת, לטוב לרע - או אז אני בכלל מרוצה... לא שהסיפור סחף אותי בטירוף, אבל בהחלט הצליח ליצור עניין ואמפתיה, לעיתים התנגדות לאמות המידה הטבועות במנטליות שאינה מנת חלקי ביום יום תודה לאל, ובחלק מזמן בכלל הרגשתי שאני צופה ב'עבודה ערבית' עם עלילה שונה...
אשת הקמיקזהאיל מגד9איך מתוך הסערה הדחוסה והאינטנסיבית והמסוכנת הזו, מתוך המערבולת המשגעת והאבסולוטית הזו שהגיבור נשאב אליה כל כולו, כזו שאהבה אירוטית אובססיבית, דבקות ממש, מערבולת מרה שלתוכה נחטף גיבור הסיפור, שנפרשת על פני 130 עמוד, מגיעה הרגיעה הזו סוף סוף. כל הרוחות נרגעות, שוכחות. הספר מספר על קצוות נוראיים שאליהם הגיבור נשאב ללא רחם, על ייסורי שאול של הנפש והתחפרות בתופת הסבל והמרה והשגעון, ובכל זאת בנימה קומית כמעט. ספר שאין בו כמעט שמות. אין בו סיפור או פירוט על הרבה מעבר למערבולת של הגיבור, כולם והכל רק ברקע. מסופרים בנגיעות קצרות, מרופרפות, והוא ממוקד רק בגרעין הסערה, בליבה של המערבולת הזו של הגיבור, בצורה מרוכזת, טהורה, עירומה, אמיתית, חשופה. ועל הרגיעה שהגיעה, שלאורכה מתחילים לצוץ ומלווים אותה סופריו המיתולוגיים האהובים של הכותב ומשאירים לו תשורות קטנות בדרך, כמו לחגוג את הרגיעה המבורכת. כמו לתת את הסכמתם. כן, הנה, הגיע הזמן. כן, מצאת סוף סוף את הנתיב הטוב. וברכתנו איתך. עד הסערה הבאה
אשת הקמיקזהאיל מגד8טוב נו חיבת להודות : לא משתגעת מאיל מגד! ניסיתי אבל זה לא עובד בנינו. ספר סתם, סימתי כי צריך לסיים ספר שמתחילים( הספר יחסית דק) גבר על סף השתגעות כי חברה שלו זרקה אותו, נו? זהו בערך. נכון זה כואב נכון זה לא נעים אבל דה? אולי אני צינית ואולי ואולי בקיצור בזבוז של זמן
אשת הקמיקזהאיל מגד2מייגע ומעיק. חבל על הזמן והאנרגיה, אפילו פנינות ה"סקס" שכביכול שזורת בו לפרקים לא מספקות את הסחורה. לופ של אדם שנכנס לסרט רע ומסתבך עם עצמו. בקיצור, כתב בינוני ומטה שהיה צריך להישאר במגירה ולא לצאת לאור.
אשת הקמיקזהאיל מגד1ספר נהדר! מעולה לימי הקיץ החמים. קראתי אותו ביולי 2012 ופשוט נהניתי ולפרקים אפילו התמוגגתי. איל מגד הוא סופר מעולה והספר כל כך צעיר ורענן. פשוט כובש. מומלץ בחום! (ולא רק לימי הקיץ החמים, אלא בכלל...)
אשת הקמיקזהאיל מגד1ספר מאכזב במיוחד. חברתו של גיבור הסיפור בוגדת בו והוא מתוסכל, מיואש ולעיתים על סף טירוף. הוא טוען שבגלגולו הקודם היה קמיקזה יפני. בסופו של דבר הוא מתגבר על הפרידה וחוזר לחיים. העלילה לא סוחפת ולא זורמת ובשלב מסויים שקלתי להפסיק הקריאה אך משום מה המשכתי עד הסוף. בקיצור בזבוז זמן!!!
