איך מתוך הסערה הדחוסה והאינטנסיבית והמסוכנת הזו, מתוך המערבולת המשגעת והאבסולוטית הזו שהגיבור נשאב אליה כל כולו, כזו שאהבה אירוטית אובססיבית, דבקות ממש, מערבולת מרה שלתוכה נחטף גיבור הסיפור, שנפרשת על פני 130 עמוד, מגיעה הרגיעה הזו סוף סוף. כל הרוחות נרגעות, שוכחות.
הספר מספר על קצוות נוראיים שאליהם הגיבור נשאב ללא רחם, על ייסורי שאול של הנפש והתחפרות בתופת הסבל והמרה והשגעון, ובכל זאת בנימה קומית כמעט.
ספר שאין בו כמעט שמות. אין בו סיפור או פירוט על הרבה מעבר למערבולת של הגיבור, כולם והכל רק ברקע. מסופרים בנגיעות קצרות, מרופרפות, והוא ממוקד רק בגרעין הסערה, בליבה של המערבולת הזו של הגיבור, בצורה מרוכזת, טהורה, עירומה, אמיתית, חשופה.
ועל הרגיעה שהגיעה,
שלאורכה מתחילים לצוץ ומלווים אותה סופריו המיתולוגיים האהובים של הכותב ומשאירים לו תשורות קטנות בדרך, כמו לחגוג את הרגיעה המבורכת.
כמו לתת את הסכמתם.
כן, הנה, הגיע הזמן.
כן, מצאת סוף סוף את הנתיב הטוב.
וברכתנו איתך.

עד הסערה הבאה

טוב נו חיבת להודות : לא משתגעת מאיל מגד! ניסיתי אבל זה לא עובד בנינו. ספר סתם, סימתי כי צריך לסיים ספר שמתחילים( הספר יחסית דק) גבר על סף השתגעות כי חברה שלו זרקה אותו, נו? זהו בערך. נכון זה כואב נכון זה לא נעים אבל דה? אולי אני צינית ואולי ואולי בקיצור בזבוז של זמן

ספר נהדר! מעולה לימי הקיץ החמים. קראתי אותו ביולי 2012 ופשוט נהניתי ולפרקים אפילו התמוגגתי. איל מגד הוא סופר מעולה והספר כל כך צעיר ורענן. פשוט כובש. מומלץ בחום! (ולא רק לימי הקיץ החמים, אלא בכלל...)

ספר מאכזב במיוחד. חברתו של גיבור הסיפור בוגדת בו והוא מתוסכל, מיואש ולעיתים על סף טירוף. הוא טוען שבגלגולו הקודם היה קמיקזה יפני. בסופו של דבר הוא מתגבר על הפרידה וחוזר לחיים. העלילה לא סוחפת ולא זורמת ובשלב מסויים שקלתי להפסיק הקריאה אך משום מה המשכתי עד הסוף.
בקיצור בזבוז זמן!!!

סליחה!
ממש בזבוז של זמן
לא נהנתי והחלטתי לפרוש לאחר 75 עמודים

ניסיתי, רציתי, אבל ממש לא התחברתי.

ספר מיותר, בזבוז זמן.

הספר קריא, זורם, כתוב טוב ויפה אך הסיפור מעט בעייתי, אני לא מתחברת לאובססיות...

לא במיוחד, לפרקים הקריאה מייגעת קצת (ציפי ב.)

מאכזב!