5.

ואז התחילו מצבי הרוח, חייתי לפי השרביט שלה.

כשהייתה עצובה הייתי נובלת

כשהוא התקשר באותו היום השמש כאילו זרחה מחדש, למרות שכאבתי מבפנים יכלתי לזייף אורזמת צחוק היסטרית שגרמה לה לזהור.

דיקלה אף פעם לא הייתה טיפשה, אמנם הציונים לא שיקפו את ההצהרה הזאת, כולם ידעו את זה.

המוח שלה היה חד

אין לי מושג למה היא נכנסה לתסבוכת הזו מלכתחילה.

באוגוסט הם חגגו 5 פגישות, הוא כבר הסביר לה על הקריירה המפוקפקת שלו והיא הייתה בעננים.

כבר לא כאבו לה החדירות התובעניות שלו למרות שהן היו שונות מכל דבר שכבר למדנו משותפינו לתיכון.

היא כבר יכלה להתהדר בניסיון אותו רכשה איתו,

ובערך בנקודת זמן ההיא הוא הציע לה הסבת מקצוע.

השתוללתי מזעם,

"דקלה הוא עובד עלייך, יש כאן משהו מסריח"

"את חייבת להמשיך עם הלימודים, אמרנו שנרשם יחד למכללה"

"אם את רוצה להיות שחקנית מוערכת השטויות האלה יצופו כמו חרא ולא יקחו אותך אף פעם ברצינות"

כלום לא עבד

הוא הציע לה 3.5 לסרט של 40 דקות במינימום מאמץ

הבטיח לה שזו מקפצה שהרבה משתמשות בה בחול

זרק לה שמות שהקפיצו המון תוצאות במנועי החיפוש בנט

וזה היה סגור.

היא פרשה מהלימודים ונטשה אותי לבד, או עם רעות לפי טענותיה.

רעות כמובן שמחה על השינוי הדמוגפי בסביבתי, היא מיתנה את הביקורת למינימום והחלה בקמפיין הידוק קשרים

ולכלוך על דקלה.

ליום הצילומים הראשון היא קראה לי כדי שאוכל לראות מקרוב כמה העסק רציני.

4.

אין דבר משחרר יותר מהרגע הזה שאתה עובר לגור לבד.

החוטים נותקו ואתה יכול לעשות מה שבראש שלך, אם אתה מנותק גם מהסביבה אפילו יותר טוב.

בגיל 22 החלטתי לעשות את הצעד.

לא יכולתי עוד להתמודד עם הזכרונות שרבצו לי בחדר,

פה דיקלה ישבה על הפוף הורוד שלי, דפדפה באיזה עיתון ולעסה מסטיק. אפילו שהפוף נעלם חצי שנה אחרי שגם היא התמוגגה מחיי לא הייתי מסוגלת להסתכל על המיקום בלי לצלול עמוק לתוך דיפרסיה.

אחרי התקרית עם היין דיקלה הייתה שבויה בפנטזיות על דור.

היינו יושבות בחדר שלי בזמן שהיא לא מפסיקה לפרט בפרטי פרטים כל הבעה שהייתה לו, כל מילה שהוא הוציא מהפה ואפילו קולות רקע שסובבו אותם,

זה כאילו שחושיה התחדדו ואני נמצאת מינימום מול ספיידרמן.

הוא יצר איתה קשר רק אחרי שבועיים,

למרות שפקדנו את אותו המועדון שלוש פעמים נוספות עד השיחה המיוחלת.

אבל כנראה שהוא ירד לאיזה מחתרת, ועם כל יציאה לשם פניה נפלו מחדש.

הוא הציע לה מפגש כפול איתו ועם חבר שלו, כדי פחות "להלחיץ",

לפי החליפה הייתי מצפה שהוא יזמין אותנו לאיזה ארוחה טובה או מינימום מועדון

אבל דירת הסטודיו שלו ברמת אביב הספיקה למאורע ולדיקלה גם כן.

בתפקיד החברה שהובטחה כ"מנחה" לחבר לוהקה דבורה, אני.

בחרתי בסגנון מאוד מרושל עד שדיקלה הכריחה אותי להתלבש בהתאם אלי ומצאתי את עצמי מתארגנת לכבוד בחור שידעתי מראש שאשנא.

הוא ושי אספו אותנו מביתי והייתה שתיקה מביכה כל הנסיעה אליו.

אני ודיקלה ציחקקנו מאחורה כמו הילדות בנות ה16 שהיינו,

החלפנו מבטים ולמרות שהלב שלי נרקב בפנים על כל הדימויים הקטסטרופאלים שחוויתי הצלחתי להוציא צחקוקים מאוד בלתי רצוניים.

דור מזג לנו וודקה שמהל בתפוזים וחייך את אחד החיוכים הזחוחים שלו.

שי רק בהה בי כאילו אחמחוק ממנו ברגע שיוריד ממני את המבט.

אחרי ששתה דיקלה השתחררה כמו שידעתי שיקרה ולפי סימן שי שאל אותי אם אני רוצה לעשות איתו סיבוב בשכונה.

אם לא תיארתי את שי מספיק זה כי כנראה הדחקתי אותו מכל הערב הזה,

נראה לי שהוא היה 6 בסולם המדובר,

היה לו מבנה גוצי ומבט מבחיל.

העיניים המתחננות של דקלה עשו את העבודה יותר מההזמנה עצמה,

ועוד קמצוץ מהן היה גורם לי להציע בעצמי מילוט מהיר מהדירה.

בדרך חזור הבייתה ברכיה רעדו והיא ישבה בחוסר נוחות גלוי.

בדיעבד הבנתי שאיבדתי חלק ממנה כבר בלילה ההוא.

אני חושבת שהעולם נהיה מקום מסובך יותר,

עם כל הטכנולוגיה שיצרנו רק סיבכנו אותו יותר,

אם פעם יכלת לחכות לשידוך טוב אז היום את כבר צריכה לדאוג לעצמך,

אם חיוך יכל להזיז את הבחור שיושב על הבר, לגרום לו לקפוץ לקראתך אז היום הוא אפילו לא ישים לב, המבט שלו נעול על איזה אפליקציית הכרויות לליליות חד פעמיים,

הרי זה כל כך מסובך להרים את המבט ולגמוע את הסביבה השוקקת ברצון לחיברות.

בחור פוטוגני הופך להיות מלך נבחרת הפוטבול,

מי לא רוצה שהבחור שלה ימשוך את העין באיזה סלפי נוצץ על חוף הים

הרי אף אחד לא באמת מסתכל בסביבה הקיימת,

הסביבה הוירטואלית היא החשובה.

לא צריך להזמין אורחים ממשיים לחתונה ממשית

אפשר לעלות אלבום לרשת חברתית וכולם כבר יתרשמו מהתפריט.

אני שמחה שאני פוטוגנית

חבל רק שיש לי חרא אופי.