ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 3 באוקטובר, 2010
ע"י דניאל
ע"י דניאל
קראתי את "המשחק של אנדר" קצת במקרה. זאת אומרת: שמעתי עליו עוד לפני כן, והשם שלו ריחף באויר מסביב, אבל רק כאשר מצאתי אותו אצל אחד מידידי התחלתי לקרוא אותו והשאלתי אותו עד לסיום. זה בדיוק "המשחק של אנדר": הבטחה גדולה, הסיפור מושך, אתה נמשך לקרוא ואחר כך מודה לאלוקים שאין לך את הספר הזה בבית.
מבחינתי, "המשחק של אנדר" הוא רעיון באמת מעניין שעטוף בכל כך הרבה 'סתם' עד שהנקודה המרכזית מתעמעמת.
הרעיון מרתק: ילד שגדל למטרה מסוימת בסביבה מיוחדת, קרה ומנוכרת וצריך לא להישבר בדרך לאותה מטרה. גם תיאור המציאות בה העולם נמצא, וכן תיאור החיזרים המאיימים על הגזע האנושי מעניינת מאד (אם כי לדעתי התיאור לא מספיק חד ולא מספיק מלא, יש הרבה 'חורים ברשת')
הילד מאומן למטרת לחימה, מצטיין במשימותיו ועם זאת לא מפסיק לשאול את עצמו שאלות מהותיות וקיומיות.
אבל למה, למה למען השם צריך כל כך הרבה אלימות שתעטוף את הסיפור? אני מבין שמדובר בסביבה קרה ומרושעת, אני מבין את הצורך לתאר מצב שבו החזק שורד- אבל גם עם קצת פחות תיאורים מפורטים ומחליאים, וקצת פחות בוטות אפשר להגיע לאותו מצב ואפילו- יותר טוב.
לעניות דעתי הספר מתימר לפנות גם לילדים צעירים יותר, ולא רק לבוגרי ה20+. התיאורים שם פשוט נוראיים. תוסיפו לזה את העובדה שאנדר עצמו לא עובר בהרבה את גיל 10 כשהעלילה נגמרת, והתמונה נוראית יותר. רק לדמיין דבר כזה...
תיאור מפורט כל כך של האכזריות של לוק, של המכות במקלחת, של תחביביהם של דמויות שונות בספר (בנות 14 לכל היותר!) פשוט אין לזה מקום.
העלילה עצמה מרתקת, וזו הסיבה שהספר משך אותי למרות האמור לעיל. ההתקדמות של אנדר משלב לשלב, ההתמודדות שלו עם לחץ חברתי (כתובה יפה מאד!), ונקודת השיא מבחינתי- כאשר אנדר מתאמן בנוכחות אנשים אחרים בחדר (ולא נכתוב יותר מחשש לספוילר...) הן הנקודות שנתנו לספר את השם הגדול שלו.
בעיני, היה אפשר לוותר על כמה מהעמודים האחרונים של הספר, ולסיים אותו בצורה חדה יותר. העמודים האחרונים מרגישים כאילו אורסון סקוט קארד כתב אותם בכח, רק כדי לבנות פלטפורמה לספרים הבאים בסדרה.
אודה ולא אבוש שלא קראתי את הספרים האחרים בסדרה, גם בגלל שקראתי עליהם ביקורות פושרות למדי וגם כי לא רציתי להרוס לעצמי את התובנות והרגשות אליהם הגעתי אחרי הספר הראשון.
אני מרגיש שאם הספר היה נגמר בצורה חדה יותר, בתור ספר יחיד שעומד בפני עצמו, העוצמה שלו היתה גדולה הרבה יותר.
לסיכום, סה"כ ספר מעניין שלא קשה להתקדם בו (גם בגלל מספר העמודים הלא רב...), אבל בהחלט לא אחד שהייתי רוכש בעצמי.
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בטלי
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
וואי וואי וואי..
קודם כל מאוד אהבתי את הביקורת שלך, היא מאוד בונה וכל מה שכתבת חשוב מאוד. אני מסכימה עם כל מה שכתבת, כל הכבוד.
אבל למען השם, למה להתעצבן?? לעזאזל! אז היא לא אהבה את הספר, ולא הבינה חלקים ממנו. נו אז מה? אתה הולך לרצוח אותה בגלל שהיא לא חושבת כמוך? יש לך נימה מאוד לא נעימה ואפילו וולגרית וזה לא מוצא חן בעיני. בייחוד לאור העובדה שאתה שופט אותה לפי טוקבק אחד שהיא כתבה. אולי אתה יודע לקרוא ספרים ולדרג אותם, אבל תיזהר כי ההתנהגות הזאת לא תוביל אותך לשום מקום. יכולת לכתוב את זה בצורה הרבה יותר עדינה, כי בעצם, אתה מסביר לה והיא לא יכולה או לא רוצה להבין שום דבר בדרך הזאת. |
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
לאראגון ,ראשית דניאל הוא בן.
ושנית -לאף אחד /ת לא אומרים שתקי בצווי .כי אתה לעולם לא עומד מעל אף אחד/ת ולא חשוב באיזה גיל.
|
|
|
אראגון
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
|
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
