ביקורת ספרותית על צלה של הרוח - בית הקברות לספרים נשכחים #1 מאת קרלוס רואיס סאפון
ספר טוב

---

ספר טוב זה ספר שמצליח להכניס אותך לעולם שלו ולתת לך להרגיש את האוירה שלו כבר מההתחלה. אותי "צלה של הרוח" תפס כבר מהכריכה.
אני זוכר את עצמי עומד בחנות ספרים בירושלים (אולי המקבילה הישראלית של ברצלונה? :)) ומתלבט בין כמה ספרים, עד שנחו עיני על "צלה של הרוח", וההחלטה פשוט התקבלה...

ברצלונה מעולם לא היתה אפופת צללים ומסתורית כמו ב"צלה של הרוח", ולאחר הליכה מקרטעת בתחילתו של הספר (היה קשה להתגבר על הקטע הזה) כאילו נפער בור באמצע הדרך ואתה פשוט צולל פנימה בבת אחת, נשאב אל הסיפור ואל העלילה.
הדמויות מורכבות במן תמהיל של אפלוליות מצד אחד וחן כובש מצד שני, ויחד עם העלילה המרתקת (שבנויה מהפשוט ביותר למורכב ביותר- נהדר!) הן מציירות עולם עשיר מאד, הצבוע בעיקר בגווני אפור אך לא יכול להיות צבעוני יותר.
לכל דמות יש את התפקיד שלה, והספר נצבע בצבעיה עם הופעתה. כך מוסיף פומרו את האימה, נוריה את המסתורין (ואולי קצת כעס?) ופרמין, שאליו התחברתי במיוחד, מוסיף קצת קלילות ואור בספר אפלולי כל-כך.

הרעיון לכתוב ספר על ספרים הוא גאוני בעיני, ואני בטוח שכל מי שרואה עצמו כקורא מהנשמה ולא רק מהעיניים הזדהה עם בית הקברות לספרים נשכחים, עם איסאק השומר ואביו של דניאל. מי מאיתנו לא היה רוצה לחוות חויה שכזאת?

בספר כל-כך נפלא שמשלב בין רגעי אימה לשמחה ובין מתח לצחוק, לפיתולי העלילה הרבים (מדי) היה טעם לפגם, לדעתי. לפחות בהתחלה. כמו אנשים לפני, גם אני הייתי צריך לחזור ולקרוא עמודים שלמים לפעמים כדי להבין מי נגד מי ומה קורה כאן בעצם. אבל הסיפור עצמו, במיוחד כתביה של נוריה ובמיוחד במיוחד סופו של הסיפור (שלדעתי הוא השילוב בין הצפוי למפתיע) הוא לא פחות מהנאה מתמשכת.

מומלץ לכל מי שאומר "כתבתי" ולא מתכוון לפייסבוק, או "אמרתי" ולא לס.מ.ס. 

» ביקורות נוספות של דניאל
» ביקורות נוספות על צלה של הרוח - בית הקברות לספרים נשכחים #1