ביקורת ספרותית על אבדות - פרוזה # מאת מיכאל שיינפלד
ספר טוב

---

מיקי שיינפלד כותב תחושות, ולכן אבדות לפני הכל הוא ספר של רגש. אהבה ושמחה משחקים שם תפקיד ראשי יחד עם היאוש והבדידות, ויחד יוצרים יצירה ספרותית מיוחדת במינה.

אבדות הוא לא הספר הקלאסי שנרוץ לקנות במבצע. הוא לא ספר בשביל להעביר סתם כך את הזמן- הוא ספר בשביל למלא אותו במשהו עמוק הרבה יותר.
אין הרבה ספרים שמצליחים להתמקד ברגש ובתחושות ועם זאת להשאיר את הקורא בתוך הסיפור, מצפה להתפתחויות בהמשך. שיינפלד עושה זאת בכישרון ניכר, עד כי לפעמים במהלך הקריאה אתה חש כי מה שמתחולל בתוכו של יואב ובסביבתו הנפשית היא העלילה האמיתית, והסיפור מסביב הוא רק התפאורה.

הרגש הזורם החוצה דרך הדפים לאורך כל הספר שואב אותך אל תוכו, ולמרבה הפלא כמעט ואינו מיגע, כפי שקורה לעיתים בספרות דרמה מסוג דומה. החיים של יואב, גיבור הסיפור, משורטטים בחדות ובדיקנות, הן מהפן המעשי: הלימודים, העבודה, הקשר שנרקם...והן מהצד הרגשי: מערבולות, סערות, העדינות...יואב נכתב בצורה כל-כך אנושית עד שנדמה כי הוא והסופר חברים ותיקים, או ליתר דיוק: שוכנים אחד בקרבו של השני.

ישנם כמה קטעים שיתכן והיה אפשר לשכתב. לטעמי, עודף עלילות המשנה קצת מפריע לזרימה של הסיפור המרכזי, ולעיתים אף מסיחות את הדעת. גם העובדה שיואב לומד פסיכולוגיה (ובזכות זה זכינו לשיעור מקוצר במקצוע זה לאורך הספר) יותר פוגמת מאשר מוסיפה. מוטב היה לו יואב היה בחור פשוט יותר, 'עממי' יותר. הרגש קיים גם במי שלומד הנדסת תוכנה...
מנגד, ישנם קטעים שהתענגתי עליהם כל-כך עד שחזרתי עליהם שוב, ומעל כולם סצנת הסיום של הספר, והתיאור המפעים והמרגש כאחד של הדודה שם. תענוג צרוף!

ספר איכותי מאד, מעורר מחשבה- אבל מהסוג המרגיע, השליו...מומלץ לבעלי נשמה יתרה.

» ביקורות נוספות של דניאל
» ביקורות נוספות על אבדות - פרוזה #