“תשכחו מהדמעות שלכם בהארי פוטר, תשכחו אפילו מרומיאו ויוליה של שייקסיפיר, כי הספר הרביעי של המגדל האפל הולך להכות בעיניים שלכם בעוצמה שלא הכרתם! ייתכן שמדובר בסיפור האהבה הטרגי והמרגש ביותר שתיתקלו בו אי פעם (שמתעכר רק בגלל הניבול הפה הרב שקינג לא מצליח להימנע ממנו, לצערי!)... וכשאתה יודע שצפויים לך כ-4000 עמודים של מסע לצד רולנד האקדוחן, סיפור האהבה הטרגי של זוג היונים רולנד וסוזן דלגאדו רק מתעצם ופוגע כמו חץ בול פגיעה בלב של הקורא. והורג אותו. כי אוליכן ואכן והן, רק ככה אפשר יהיה להבין כיצד רולנד הפך למי שהפך, לאותו קילר קר-מזג וקר-עיניים, שהמגדל האפל הוא הדבר היחיד שמעניין ויעניין אותו עד מותו. והגילויים הם נוראיים ומניחים את הדעת כאחד. יצירה מושלמת.
ככל שאני מתקדם עמוק יותר אל נבכי הסדרה, אני מגלה שאולי היא פחות מספרת על רולנד, ויותר עלינו, מי שעיניו פקוחות לדלות מהספרים מסרים קצת חדשניים, יוכל לראות בספרים הללו קריאה לקורא להביט סביבו ולשאול את עצמו אם גם בעולמנו יש מטרה עילאית, שלאורה כבים כל שאר האהבות הקטנות הללו (בלי שיגעון גדלות כשל רולנד, רק כסקרנות נטו). בגלל זה כיניתי את סדרת המגדל האפל של קינג, כסדרה שמגיעת הכי עמוק והכי רחוק שאפשר אל תוככי 'ההווייה' והקיום האנושי, כפי שקינג אולי תופס אותם. מסע מעניין ומרתק, אבל קינג - חבל על ניבול הפה המזעזע, באמת חבל! (מה אני אעשה שאני מעריץ את הכתיבה הגאונית והנוגעת שלך, ושאי אפשר לתלוש חלקים מגעילים מהספר...)

דרך אגב, תציצו בדף ספרי אימה בפייסבוק:
https://www.facebook.com/HorrorBooksIsrael

תוספת קטנה ומרתקת מתוך אחרית הדבר של סטיבן קינג לספר (עמוד 649):
"כתבתי רומנים וסיפורים קצרים די הצורך כדי למלא מערכת שמש שלמה של דמיון פרוע, אך סיפורו של רולנד הוא כוכב-הצדק שלי - כוכב-לכת המגמד את כל השאר (לפחות מבחינתי), מקום שבו האווירה מוזרה, הנוף הזוי לחלוטין וכוח-המשיכה עצום. הוא מגמד את כל השאר, אמרתי? למעשה, זה הרבה יותר. אני מתחיל להבין שעולמו של רולנד (או עולמותיו של רולנד) מכיל למעשה את כל העולמות האחרים שהמצאתי במהלך חיי; יש בארץ-התיכונה מקום לרנדל פלאג מ"העמדה", לראלף רוברטס (מנדודי שינה - מ.ה), ואפילו לאב קלהאן, הכומר הארור מ"סיילמ'ס לוט" [Salem's Lot - לא תורגם לעברית]... נדמה שכולם מגיעים בסוף לשם, ולמה לא, בעצם? הארץ התיכונה הייתה פה קודם, לפני כולם, חולמת תחת מבטו התכול והקטלני של רולנד."”

“כן, אני 'קינגי'. בכל רמ"ח איבריי. נושם אותו ואוסף באוססיביות כל פריט שקשור אליו. מרמת הספרים ועד רמת הקומיקסים.

הוא השפיע על צורת הכתיבה שלי עצמי ברמה שאף סופר אחר לא הצליח. הוא האליל של קוד מחשבותיי והוא הרוח הפועמת בשאיפותיי.

אבל 'המכשף והבדולח' הוא הראשון שהצליח לזעזע ולרגש אותי עד רמת הזדהות שכזאת שמצאתי את עצמי מסתגר איתו בחדר ועצר את נשימתי עד שאסיים אותו. כואב,מופתע וממרר בבכי נואש...

סוג של תגובות מוקצנות בעליל שרק קינג יכול לסחוט ממך.”

“מבחינתי הספר היה אכזבה. ההתעסקות בעברו של האקדוחן היא מבורכת כשלעצמה אבל לצערי הסיפור שלו הרגיש לי איטי, עמוס בפרטים סתמיים והמוזרות שאפיינה את הספרים הקודמים ודווקא נהניתי ממנה נהפכה בספר הזה למשעממת.
למען האמת, הייתי דווקא בגל של התלהבות כי הספר הקודם היה טוב והספר שלפניו מצויין (מגמת ירידה?) אבל הנפילה הזו הוציאה לי את הרוח מהמפרשים והפסקתי לקרוא בערך באמצע. לכן זו לא ממש ביקורת שלמה, יותר כמו תלונה. :)

החבר שהמליץ לי שוב ושוב על הספרים טוען שהספרים הבאים ממש טובים ושאני חייב לראות איך דברים מתפתחים בהמשך.
אני אחזור לסידרה הזו מתישהו, לא ויתרתי עליה לגמרי.”

“ספר טוב מאוד, אבל לאחר שקראתי כמה וכמה ספרי קינג, העסק כבר חוזר על עצמו.
אם כי שווה לקרוא את הספר רק בגלל רולנד האגדי.”